ZEX בלשים-פרק 2

"זה היה בוקר אפל,וגישמי.רוח קלה נגעה בפניי.
זיעתי התערבבה עם הגשם,והרגשתי כמו…"
"מה אתה עושה?" שאלה מיסט ונכנסה למשרדו של שון.
"בכל סרטי הבלשים,הבלשים תמיד מקריינים"
"אז תקריין את האמת" היא הסירה את הוילונות,ויום בהיר נתגלה.
"הורסת מתח" הוא סינן ולקח את כתובתו של סקייבס.
"אני זז לעבודה.אני אחזור מאוחר,אל תחכי לי" הוא אמר בקול כבד,ומוזיקת ג'ז נשמעה.
"הממ…אתה חייב לעשות את כל זה?" היא שאלה בבלבול.
"כן,כי אם לא,סיפור הבלשים לא יהיה דרמטי ומותח!" הוא אמר.
"בסדר,בסדר" היא אמרה ויצאה מהחדר.
שון התחיל ללכת לעבר ביתו של סקייבס."היי שכן!" אמר אוסקר שבדיוק השקה את הגינה.
"היי אוסקר" מלמל שון והמשיך ללכת."בהצלחה בעבודה!" "תודה!"
שון הגיע אל רחוב קטן,ועמד מול בית גדול בקצה הרחוב."היי שון" אמר באו ועמד לידו."באו,תפרוץ לי את הדלת" הוא אמר והכניס את ידיו לכיסים.באו כיוון את כתפו אל הדלת:"דיס איס….ספארטה!!!!" הוא צרח ורץ אל הדלת.הדלת התפרקה."תודה" אמר שון ונכנס דרך החור הענקי בפתח הבית.
הוא התחיל לעבור מחדר לחדר והסתכל על תמונות ומכתבים.
"מה אתה עושה?" שאל סקייבס."אתה לא היית אמור להעלם?" שאל שון והחזיר תמונה למקום.
"דמאט,צודק" אמר סקייבס והלך."חובבנים" מלמל שון והגיע אל חדר השינה שבקומה השנייה.
הוא הבחין בעלון ששכב על שידה ליד המיטה."טיול בהרי XEZ" הקריא שון והביט בעלון:"בואו לחוויה נהדרת,לפרטים נוספים צרו קשר" שון הוציא את הפלאפון,והתחיל לחייג את המספר.
"שלום!" ענתה המזכירה."שלום,אני כאן כדי לברר אם אח שלי נרשם אליכם" אמר שון והחזיר את העלון.
"מה השם?" "שלו-סקייבס" אמר והבחין בכדורי שינה על השידה.
הוא הרים אותם,והתחיל להביט בהם."כן,הוא אכן נרשם לשלשום,אך הוא לא הגיע.למה,קרה משהו?"
"כן טוב הבעיה היא שהוא חולה,ולצערי לא יוכל להגיע" אמר והכניס את הכדורים לתוך כיסו.
"אין בעיה,טוב,תרצה עוד משהו?" שאלה."לא,תודה" אמר וניתק.
הוא בחן עוד קצת את החדר,ולבסוף לקח את פח הזבל שליד השידה והפך אותו על השולחן.
הוא מצא מרשם שנחתם לפני שלושה ימים,ומאחורה את שם בית המרקחת.
הוא הלך לעבר בית המרקחת,וכשיצא מהבית הביט בבאו."באו,תזמין דלת חדשה לבית.מאוחר יותר נבקש ממיימון לבדוק מי אחראי לשבירת הדלת" אמר והתחיל ללכת כשמוזיקת ג'ז התנגנה.
הוא הגיע אל בית המרקחת וראה מעט מאוד אנשים."סלחי לי" הוא פנה לאחת הרוקחות.
"סלחי לי,את יכולה לעזור לי?" פנה שון לאחת הרוקחות."אז…תגידי לי..הממ..קארין" הוא הביט על תג השם שלה:"אני צריך לדעת מעט יותר פרטים על זה" הוא הביא לה את המרשם.
היא הביטה במרשם כמה שניות,העבירה אותו על המנורה שעל שולחנה,ולבסוף אמרה:"זה מרשם".
"תודה על המידע,רק אם אפשר לדעת אם מי שחתום כאן היה פה" הוא אמר.
"כן,בחור גבוה,עם שיער שחור,היה פה ולקח כדורים נגד שינה".
"הוא אמר אולי עוד משהו? כמו לאן הוא הולך,למה הוא צריך את זה…"
"לא ממש אכפת לי מי צריך כדורי שינה ולמה" היא החזירה לו את המרשם.
"טוב,תודה בכל אופן" הוא לקח ממנה את המרשם ופנה ללכת.
"היי dude תראה איזה שיר מגניב" שון שמע שניים מדברים."יאוו יאוו,מאיפה זה?"
"סתם איזה משהו סוף שקיבלתי מסקייבס הגבר!" ענה.
שון נעצר,והביט בהם."תסלחו לי,סקייבס? זה שאחותו נקראת קליאו?"
"זה ולא אחר יאוו" ענה השני."אתם יודעים מה קרה לו?" שאל שון.
"נהההה,כל מה שאני יודע שהdude סקייבס ביקש מסיימון להסיע אותו" אמר הראשון.
"טוב,תודה" אמר שון והתקשר למיימון.
מיימון ישב במשרדו ובנה מגדל מקלפים.הוא עמד להניח קלף נוסף,שהטלפון צלצל ומגדל הקלפים התפרק."מדבר מיימון,מפקד המשטרה בלה בלה,מה אתם רוצים?" הוא שאל בילדותיות ושיחק סוליטר במחשב.
"מיימון זה שון" אמר שון והביט בשעון:"אתה מכיר את החברים של אחיך סיימון?"
"חלקם" מלמל מיימון ושתה את החלב החם שלו.
"יופי,אתה מכיר מישהו בשם סקייבס?" "מכיר,משוגע אחד שחייב לצעוק תמיד:'לעזאזל איתך',למה?"
"זה בדיוק הבחור שנעלם" אמר שון.
"הממ…לא נראה לי,תקשיב סקייבס ביקש מסיימון שיסיע אותו למקום רחוק" אמר מיימון.
"טוב תקשיב,אני אדבר איתך בקרוב,בסדר? תישאר זמין" אמר שון ונכנס אל תחנת הדלק ביציאה מהעיר.
"תסלחי לי,אני צריך מידע על מישהו שאולי עבר כאן שלשום" פנה שון אל האחראית.
"שמי שון.מה שמך?" "אנאל" היא שתתה מפחית קולה.
"אנאל,אני צריך לדעת אם שניים עברו כאן עם המכונית שלהם.מישהו עם שיער שחור ארוך,ואחר עם שיער כחול ארוך ועיניים שחורות" אמר שון.
"לא הם לא עברו כאן" היא אמרה."בטוחה?אפשר לבדוק בכל זאת במצלמות האבטחה כאן?"
"תבדוק" היא מלמלה.

מאוחר יותר,שון,היליוס,מיסט וקליאו עמדו בסלון ביתו של שון.
"אני יודע מה קרה לאחיך!" אמר שון בדרמטיות.סערה התחילה.
כולם היו מופתעים,והפסיקו לזוז.
"עוד כמה זמן נישאר בפריז?" שאל היליוס בלחש מבלי לזוז.
"עד הפרק הבא" אמר שון מבלי לזוז.
"דמאט" סינן היליוס.
"תאשים את הכותב" מלמל שון.
"תשתקו שניכם או שאמחק אתכם מהסיפור!" קראתי בכעס.
"סליחה" הם מלמלו.