כימיה מושלמת- עונה 2- פרק 14-

מנקודת המבט של אלינור-
השעה הייתה שלוש בבוקר. לא יכולתי לישון. הרגשתי רע עם איך שהשיחה נגמרה ביני לבין עומרי. הוא עוזר לי, והכל מתחרבש שוב? זה לא אמור להיות ככה. קמתי מהספה, והתקדמתי לחדר שלו. פתחתי בעדינות את הדלת. הוא ישן. הוא פתח עיניים והסתכל עליי.
״מה את רוצה?״ הוא מלמל וגירד את ראשו.
״אה.. רציתי לדבר״ אמרתי.
״אבל אפשר לדחות את זה למחר״ אמרתי.
״בואי״ הוא אמר והתיישב. הוא היה עם בוקסר, ורק עם בוקסר. מה את מתלהבת כמו המעריצות שלו? כולה עומרי. טוב, יש לו גוף מדהים, אני לא אשקר. התיישבתי בקצה המיטה שלו, די מפחדת לשבת במקום שמיליון בחורות שכבו בו עירומות.
״יענו את מפחדת ממני עכשיו?״ הוא שאל.
״לא לא״ אמרתי והתקדמתי אליו.
״מה רצית?״ הוא שאל בשקט וחזר לשכב.
״לבקש סליחה״ אמרתי והסתכלתי עליו. הוא חייך בגאווה.
״אלינור גולן מבקשת ממני סליחה?״ הוא שאל בחצי חיוך.
״נו עומרי, אל תהרוס את זה״ אמרתי בחיוך. הוא גיחך.
״לא הורס שום דבר״ הוא אמר. ״מה קרה פתאום?״ הוא שאל.
״אנחנו לא חייבים לריב כל הזמן״ אמרתי.
״ישתבח שמו, עלית על זה״ הוא מלמל. צחקתי.
״זה סתם הורס לכולם״ אמרתי.
״מסכים איתך״ הוא אמר.
״עוד משהו?״ הוא שאל אחרי כמה דקות של דממה.
״שפטתי אותך לא נכון״ אמרתי. הוא שתק.
״חשבתי שאתה מגעיל, שחושב כל היום על כסף, חלול מתוכן, בוגד בנעמה.. שהחלק האחרון די נכון..״
״בואי לא ניכנס לזה עכשיו, חבל על הרגע״ הוא קטע אותי. חייכתי.
״בקיצור, הכל היה פשוט לא נכון, ואני מצטערת על זה״ אמרתי.
״בקיצור הבנת שאני אליל״ הוא אמר בחיוך.
״אפילו לא בצחוק עומרי״ אמרתי בחיוך, מנסה לשדר רצינות ולא מצליחה. הוא גיחך.
״ולך יש משהו לבקש סליחה עליו אדון פרפקט?״ שאלתי.
״אוהב את הכינוי הזה. במיוחד שזה בא מהפה שלך״ הוא אמר בחיוך. נתתי לו מכה.
״נו, אני רצינית עכשיו״ אמרתי בחיוך.
״מה?״ הוא שאל.
״יש לך משהו להגיד לי?״ שאלתי.

מנקודת המבט של עומרי-
שתקתי והסתכלתי עליה. מה יש לי להגיד לה? שפעם חשבתי שהיא רק כוסית צפונבונית, ועכשיו אני מבין שהיא יותר מזה? טפיי עליי, אני נשמע כמו כוסית.
״דבר כבר..״
״אין לי מה להגיד״ אמרתי בחיוך.
״באמת?״ היא שאלה. היא נראתה מאוכזבת. כוסאמק מה את רוצה שאני אעשה עכשיו? אהיה איזה רומנטיקן פתאום? אני לא. הדמות שלי בסדרה הייתה קצת יותר רומנטית ממני. כל פעם שקראתי תתסריט לא ידעתי איך אני אראה. אני גבר, לא בובה.
״באמת״ אמרתי.
״טוב, לילה טוב״ היא מלמלה ונעמדה.
״מה את רוצה שאני אגיד?״ אמרתי והתיישבתי.
״משהו״ היא אמרה. הסתכלתי עליה.
״את יודעת שאני לא ספץ במילים״ אמרתי. היא שתקה והמשיכה להסתכל עליי עם המבט המעצבן הזה שגורם לי להיות דפוק.
״את ההפך הגמור ממה שחשבתי, זה מספיק?״ שאלתי בחיוך קטן.
״נו אל תעשה את זה כאילו הכרחתי אותך להגיד את זה״ היא אמרה, עדיין עומדת מולי.
״לא הכרחת כלום״ אמרתי.
״בחיי שחשבתי שיש לך אופי חרא, ואת משתמשת בזה שאת כוסית בשביל להצליח״ אמרתי. היא המשיכה לשתוק.
״טעיתי״ אמרתי והסתכלתי עליה. היא חייכה והתיישבה לידי.
״אז אני לא כוסית שמשתמשת בזה כדי להצליח?״ היא שאלה והסתכלה עליי.
״את הבחורה הכי מכוערת שאני מכיר כפרה״ אמרתי בחיוך.
״כנל״ היא אמרה.
״אני הבחורה הכי מכוערת שאת מכירה?״ שאלתי בחיוך. היא צחקה ודחפה את החזה שלי. חייכתי כשראיתי אותה מחייכת ככה.
״כן עומרי, את הבחורה הכי מכוערת שאני מכירה״ היא אמרה בשקט.
״אני מכוערת ואני חי עם זה בפנאןן״ אמרתי והסתכלתי עליה. היא פיהקה. חייכתי.
״מה אתה מחייך?״ היא שאלה.
״סתם, יפה לך פיהוק״ אמרתי והזזתי את התלתלים שנפלו על העיניים שלה.
״אומרים לי את זה הרבה״ היא מלמלה בחיוך.
״טוב, אני עייפה, אני אלך לישון״ היא אמרה.
״למה ללכת? תשני כאן״ אמרתי. היא הסמיקה. חייכתי.
״מה כאן?״ היא שאלה.
״אני לא אעשה לך כלום, אל תדאגי״ אמרתי.
״רק בגלל שאני ממש עייפה״ היא מלמלה ונשכבה בצד המיטה, ואני בצד השני.
״לילה טוב אלינור״ אמרתי.
״לילה טוב מכוערת״ היא אמרה. חייכתי.