שרוטה | 2(ירדנוש)

אני נכנסת. הוא מחייך אליי ואני מחייכת אליו חזרה.
"שנצא?" הוא מציע לי. אני מתקרבת ומחבקת אותו חזק.
הריח שלו. אלוהים. אני מרגישה את עצמי בעננה מטורפת והלב שלי מגביר קצב.
"רוצה לעלות או שנצא?" הוא מציע. האמת היא, שאין לי בעיה. כל עוד בן לא פה.
"בן זונה, תהנה בפאקינג דייט שלך" בן. הציניות המפגרת שלו. אני מסמיקה מהתחושה המפגרת של הבושה.
בן הטמבל. סרסור.
אני מתחילה לחפש מיליון ואחת קללות בשביל להגדיר אותו ובסוף מבחינה שאנחנו מזמן כבר לא שם.
אני מסתכלת למעלה ומחווירה מהגובה.
"אם אני קופץ, וכלום לא קורה… מה תתני לי?" הוא שואל בקול פלרטטני. אני בולעת את רוקי. אני עוצמת עיניים ומנערת את המחשבה מהראש.
"תבחר אחרי שתקפוץ" אני אומרת. הוא מחייך וזורק אליי את החולצה. אני תופסת אותה. הריח שלו. אני שוקעת בעירפול חושים. הוא מוריד את המכנסיים ונשאר בבוקסר צמוד וכהה.
"קדימה, אתה לא חשפן" אני דוחקת בו והוא צוחק את הצחוק היפה שלו. אני מגחכת. הוא הולך אחורה בשביל לקחת תנופה ובסוף מאיץ בריצה וקופץ ראש. אני עוצמת עיניים ורועדת מהפחד.
"ירדן!" אני שומעת צעקה מלמטה. אני בולעת את הרוק ומסתכלת. הוא שוחה…. נהנה מהמים.
"הפרס שלי, הוא שאת תקפצי…. אבל תעשי את זה סקסי" הוא צוחק. אלוהים אדירים.
"סיכוי שאני אוכל להתחמק מזה?" אני שואלת . אני שומעת אותו צוחק והלא שמתלווה אחר כך הוא די צפוי.
אני מסתכלת על עצמי. אני מורידה את החולצה. אני מניחה אותה בערימת הבגדים שבפינה ומורידה נעליים ומכנסיים. אני מסתכלת על עצמי ואם לומר את האמת….. אני קופאת מקור. אני מסתכלת לצדדים. אני מעדיפה לא לקחת תנופה כי באותה מידה יש לפחד והחשש זמן להתגבר.
אני נושמת עמוק.
אני קופצת.
הקרקע נשמטת מתחתיי.
אלוהים אדירים.
אני מתה?