הכל טוב ויפה עד ש… -פרק 5-

-פרק 5-

"אני מצטער לבשר לכם ש…" הרופא התחיל להגיד אבל נקטע כשהאחות יצא מהחדר וקראה לרופא
*נק' מבט מתן*
לא לא לא לא היא לא יכולה למות!
עד שמצאתי משהי שבאמת אכפת לי ממנה
חיכינו עוד כמה דקות והרופא יצא
"אני רוצה לבשר לכם שהיא עברה את זה.. אתם תוכלו להיכנס עוד שעה" הרופא אמר ונכנס לחדר
וואי אבן ירדה מליבי
-אחרי שעה-
נכנסנו לחדר שלה, דיברנו איתה והעברנו את הזמן ותמר יצאה כי היה לה טלפון וחזרה עם חיוך מפה עד הירח
"מה קרה שיש לך חיוך כזה?" מאור שאל ואני נראה לי כבר הבנתי
"סלינוש בת דודה שלי באה לארץ!!" אמרה מתרגשת ואני כבר הבנתי מהחיוך
"עם מי היא באה?" שאלתי את תמר
"לבד"
"תציעי לה שתישן אצלנו" אמרתי בחיוך
"הצעתי והיא אמרה שהיא לא רוצה לחדור לפרטיות" תמר אמרה
"לא נורא העיקר שנראה אותה" אמרתי
"רגע רגע רגע, אני רוצה להבין משהו" אמרה אלי
"מה?" שאלתי
"סלינה גומז היא בת דודה שלכם?" שאלה לא מאמינה
"כן"
"יאא אני חייבת לראות אותה היא ודמי הן האידל שלי"
"בטח שתוכלי לראות אותה, כשניקח אותה מהשדה תעופה את יכולה לבוא איתנו" אמרה תמר בחיוך
"ישש תודה רבה" אמרה וקמה לחבק אותנו אבל כשהיא קמה הייתה לה סחרחורת והיא התיישבה
"זה בסדר, תנוחי" אמרתי ונשכבתי לידה ושימנתי לה לשכב לידי, היא נשכבה ועטפתי אותה. מאור ותמר חיברו מיטה ונשכבו כמונו.
*נק' מבט אלי*
אני אלא מאמינה שסלינה בת דודה שלהם.
-יום למחרת-
קמתי בבוקר עשיתי את אירגוני הבוקר חבשתי את זה (http://www.polyvore.com/cgi/set?id=83968666) תמר אמורה לאסוף אותי ירדתי למטה וראיתי אותה מתנשקת עם מאור
"איככ תשיגו לכם חדר!!" אמרתי נגעלת
"כבר השגנו" מאור החזיר לי
"תמר הולכים?" שאלתי מתעלמת ממה שמאור אמר
"כן בואי" אמרה והלכה לדלת לפני שיצאתי הוצאתי למאור לשון והוא עשה בפרצוף חמוץ.
הגענו לשער נכנסנו מחויכות אבל שלי נמחק ברגע שראיתי אותו. את עידן.
תמר נעצרה לאחר שראתה אותי עוצרת ושאלה "אלי מה קרה?" אני נישארתי קפואה.
"זה…זה..עי..עידן" מלמלתי בסוף ורצתי לשירותים כשתמר אחרי.
אתם בטח שואלים מי זה עידן…
אז ככה כשהגעתי לחטיבה הייתי קצת שמנה… ולא הייתי ממש מהמקובלים.. היו לי את החברות שלי… אבל הן לאט לאט התרחקו ממני עד שכבר לא היו החברות שלי… תמיד הייתי לבד.. והייתה חבורה של מקובלים אבל של

פרחות וערסים הם כל הזמן ירדו עלי וה'מנהיג' שלהם זה עידן הוא תמיד היה יורד עלי… אבל אז הדבר שהכי לא ציפיתי קרה… רן היה בין המקובלים אבל הוא אף פעם לא אהב שירדו עלי.. עד שהיום אחד הוא בא אלי והפכנו

לחברים הכי טובים… רק בגללו שרדתי את החטיבה.. והיו תקופות שאני חתכתי אבל מאור גילה ועזור לי להיגמל… כגמרתי את החטיבה עברנו לתל אביב בחופש הלכתי למכון כושר כל יום טיפחתי את הגוף שלי ואז עליתי

לכיתה י' והכל התחיל מההתחלה כמו שאומרים 'מקום חדש התחלה חדשה' וככה הפכתי להיות מי שאני עכשיו.
היה צלצול ניגבתי את הדמעות וסידרתי את האיפור ויצאתי מהשירותים והלכתי לכיתה… השיעור התחיל והמורה נכנסה עם עידן.
המורה אמרה "רן תעבור ליד אלינור ועידן שב לי אופיר (ילדה מהכיתה)"
רן עבר לידי ואמרתי לו "למה הוא הגיע לכאן?! כולם עכשיו באים מהצפון למרכז?"
רן ענה "כולם עוברים לאן שאני עובר" אמר וקרץ לי
"אז בגלל מה עברת לכאן?" שאלתי
"בגללך" אמר כאילו זה ברור
"ולמה עברת לכאן בגללי?"
"התגעגעתי" אמר בפשטות
התגעגעת?" שאלתי מופתעת
"כן.. התגעגעתי לחברה הכי טובה שלי ולחבר הכי טוב שלי, אסור?"
"מותר.."
היום עבר וחזרתי הבייתה כשנכנסתי מאור קם מהספה ואני זרקתי את התיק וקפצתי עליו בחיבוק והתחלתי לבכות
"אלי מה קרה?" שאל מודאג ואני בוכה בהיסטריות
"הו..הוא..ג..גם..הג..הגיע…" אמרתי בזמן שאני מנסה להירגע
"מי הגיע?" שאל לא מבין
"עי..עידן…"
"איזה עידן? עידן בן חמו?"
"כ..כן.." אמרתי והתחלתי עוד פעם לבכות
"עוד פעם הילד הזה! רוצה שאני אעשה משהו?" שא כהוא מנגב לי את הדמעות
"לא.. אני בסדר" אמרתי וחיבקתי אותו חזק
"באלך להקפיץ אותי למתן"
"בואי" נכנסנו לאוטו ונסענו עליתי למעלה לדירה שלהם ואמרתי לתמר לרדת שמאור למטה היא ירדה ונשארתי עם מתן
"מתני אני יכולה לעשות עגיל בטבור?" שאלתי מלטפת את הזיפים שלו
"…"