זאת אני. רק אני. -פרק 7

אבל זה לא היה לירי.. וגם לא רועי..
זה היה..
מלתעות.

"מה נראה לך שאת עושה עם לירי שלי?!?!" היא צעקה
"אממ הולכת איתו למסיבה היום כנראה.." אמרתי ברוגע
"לא את לא!! לירי שלי ורק שלי" היא צעקה
"נראה אותך!" מיקה התפרצה
"איך את נותנת לה לדבר אלייך ככה??" אמה הצטרפה
"אני לא" לחשתי לעצמי.. לקחתי כוס ברד שהייתה על השולחן וזרקתי לה על הפרצוף!
"הפן המחליק הפרצוף היפה שלי!! אהההה" היא צעקה
סיי שחיכתה לה לייד הדלת התחילה לצחוק ואז הלכה אחריה.

"ביי גאים בך פה" מיקה אמרה לי
"תודה תודה זה מקצוע לחיים" אמרתי
"מה מקצוע לחיים?" רועי נכנס לחדר ושאל
"לזרוק ברד על אשלי" אמה אמרה בחיוך התקרבה אליו והם התנשקו
"את נורא יפה" הוא אמר
"תודה גם אתה דיי נחמד" היא אמרה בציניות

הם כולם הלכו למסיבה ואני חיכיתי ללירי..
עברה חצי שעה מאז שהוא היה צריך לבוא..
לבסוף הייתה דפיקה בדלת זה היה לירי
"אני ממש מצטער על האיחור.. אבל ממש קשה להשיג פרחים כאן.." הוא אמר בהתנשפות
"תודה" אמרתי "אבל ממש לא היית צריך.." הוספתי ונתתי לו נשיקה על הלחי.
"שנלך?" הוא שאל
"נלך" אמרתי

והוא החזיק לי את היד כל הדרך..