אוהבת אותך אפילו ש…פרק 17

פרק 17

פרק 17

לילה. קצת קר לי. זה מוזר בהתחשב באיפה שאני נמצאת. אילת , עיר החטאים.
היום הוא הלילה האחרון לטיול. לטיול שכל כך נהניתי בו. למרות כל החום, הטיפוס המתיש על ההרים. האוכל המזוויע. המוזיקה שנתקעה כל שנייה. למרות הריב שלי עם לירן. אנחנו עדיין לא מדברים. לא נראה לי שזה יקרה בקרוב. הוא לא מתנהג כמו לירן שאני מכירה, במשך כל הטיול ראיתי אותו צמוד למישהי, כל פעם אחרת. לאלמוג לאט לאט אני מתחילה לסלוח על הבגידה שלה, אחרי הכל אני לא באמת יודעת מה קרה שם. מה שאני כן יודעת זה שהיא חברה שלי.
אז עכשיו אני כאן, רוקדת במסיבה שההנהלה ארגנה לנו לסוף הטיול. בגלל שאנחנו כבר יב' ולחלקנו היה כבר 18 היה במקום גם שתייה. רוב האנשים מסביבי היו שיכורים. אני לשם שינוי החלטתי להירגע קצת עם כל הקטע. רוצה להנות ולזכור.
נועה רקדה לידי. מחייכת. אני אוהבת אותה. נזכרתי ברגע המאושר הזה אתמול, כשבדיוק סיימנו לטפס על איזה הר, והיא לקחה אותי ואת אלמוג לצד לדבר.

– נשענתי על החומה , סופגת זיעה ממצחי. " נו אני סקרנית נועה " חייכתי אליה. שתדבר כבר.
אלמוג לגמה מבקבוק המים שלה. " טוב אז זוכרות שאני אמורה לעבור דירה בסוף החודש ? " נועה פתחה בקול של מרצה.
" נו " אלמוג אמרה בחוסר סבלנות. נתתי לה מכה קטנה ביד. מהיכרותי עם נועה היא אוהבת למרוח דברים.
" אז מסתבר שהבוס של אבא שלי פינה לו משרד בתל אביב, קרוב לבית. ו.. כנראה שנתניה זה כבר לא אופציה. אני נשארת " היא חייכה בהתרגשות.
יש אלוהים !!!! תודה אלוהים שאתה מקשיב לי ולתפילות שלי שחברתי האהובה והמקסימה וטובה תישאר לבלות איתי את חיי.
לפני שנועה הספיקה לנשום כבר קפצנו עליה בחיבוק. " אני כל כך אוהבת את הבוס של אבא שלך " אלמוג אמרה. צחקנו. אני חושבת שכולנו אוהבות אותו עכשיו. –

חייכתי אל נועה חזרה והמשכתי לרקוד. מישהו בא והציע לי כוס. הבטתי בו. ירדן.
" שנהנהההה " הוא צחק ואמר לי. מיותר לציין שהוא היה שיכור.
" אני בסדר תודה " חייכתי אליו. הוא משך בכתפיים נשק לאלמוג על הלחי והלך משם. אלמוג עדיין לא סיפרה לנו שהיא שכבה עם ירדן. מעניין אם היא אי פעם תספר.
ראיתי את רן רוקד עם איזה מישהי. הוא בדיוק הסתכל לכיוון שלי וקלט אותי, מחייך ומתקדם לעברי עם הבחורה. אוי זאת נטלי.
אני ורן ממש התחברנו בכמה ימים האלה של הטיול. יצא לנו לדבר הרבה וגיליתי שהוא באמת בן אדם מדהים ומעניין. הוא כותב ומצייר, שונה כל כך מאח שלו ירדן. אולי הוא לא ידיד טוב שלי כמו שלירן היה, אבל ללא ספק הוא הפך להיות בן אדם שקרוב אלי.
" נהנית גם בלי הוודקה ? " הוא צחק וחיבק את נטלי ביד אחת. הם נראים חמודים ביחד. מעניין אם יש משהו, אני יתחקר אותה כבר אחר כך.
" שלא יהיה לך ספק " חייכתי. נטלי הוציאה לי לשון. רקדתי איתם קצת. קצת עם נועה.
" זה לא בר שם ? " רן אמר והסתכל מאחורי. הסתובבתי.
אוי. זה היה בר. נשען על איזה שהוא עמוד ומקיא. נו כמובן, אחרי כל הכוסות שהוא דפק היום.
משהו עקצץ לי בלב. לגשת אליו?
" אני הולך לראות מה איתו " רן אמר והתקדם לכיוונו. הלכתי בעקבותיו. עושה מה שהרגיש לי נכון.
בר נראה עוד יותר נורא מקרוב. הוא לא היה יציב בכלל, ולא הפסיק להקיא. כשהוא הבחין בי עומדת שם הוא חייך. " שני.. אני לא מרגיש טוב " הוא אמר והחזיק בראשו, יכולתי להבחין שהייתה לו סחרחורת. ביד השנייה שלו הוא אחז בי. שוב אותה הרגשה שרק הוא גורם לי.
אני רן ונטלי לקחנו אותו לחדר שלנו הבנות, הוא היה הכי קרוב ולא רצינו לסחוב אותו סתם.
" זה בסדר תלכו אני יסתדר איתו כאן " אמרתי להם ורן הביט בי. " את בטוחה שני ? אין לי בעיה להישאר " איזה חמוד הוא.
" כן חיים בטוח תלכו ואם נועה או מישהי יחפשו אותי תגידו שאני עם בר סבבה ? " הוא הנהן והם הלכו משם.
הושבתי את בר על המיטה והבאתי לו מים. הוא ניסה להתנגד בהתחלה , התחיל להגיד שהוא מרגיש טוב ורוצה לחזור לרקוד. לא התייחסתי והתיישבתי לידו. מחכה שהוא יסיים לשתות.
" די לא רוצה " הוא אמר ועשה פרצוף של ילד קטן. עדיין חתיך. " אני בכלל לא אוהב אותך "
" אתה חייב בר תראה איך אתה נראה, כמה שתית ? " אמרתי בדאגה.
הוא צחק ולא ענה לי " את לא אימא שלי " למזלי. " יש לי בחילה " ההבעה שלו השתנתה. הגשתי לו את הפח והוא הקיא לתוכו. כשהוא סיים הבאתי לו עוד מים.
" שוב ? זה לא טעים בכלל שונא מים " הוא לא יכול לשבת בשקט ופשוט להקשיב לי ????
הוא שתה קצת ואז הרחיק ממנו את הבקבוק בהבעה חמוצה על הפנים. " את יותר טעימה " הוא חייך. שוב אותו עקצוץ. די שני הבן אדם שיכור זה לא זמן עכשיו להתייחס לרגשות שלך אליו.
" טוב בוא אתה חייב להתקלח " אמרתי ולקחתי את היד שלו. " הפהה מי זאתת לא חשבתי שאת כזאתת " הוא צחק. על מה הטמבל הזה מדבר ???
למזלי הייתה בכל חדר מקלחת ככה שלא טלטלתי אותו יותר מידי. הכנסתי אותו למקלחת וסגרתי את הדלת אחרינו. הוא הביט בי וחייך. " מה את ממהרת אני רק איתך כאן לא בורח לשום מקום " הוא לא נח לרגע. זאת השתייה מדברת ממנו.
" טוב אתה יכול להוריד חולצה או שאני יעשה את זה ? " הוא שוב חייך. " שני לפחות תרסני את עצמך " הוא אמר ולא היה נראה שמשהו ממה שאני אומרת מחלחל לו למוח. בחוסר סבלנות הורדתי ממנו את החולצה. הרגשתי את היד החמה שלו נוגעת בי בגב. זרקתי את החולצה על הכיור והבטתי בו. הוא קרב אותי אליו עם היד . " טוב אז להוריד לך את החולצה או שאת יכולה לבד ? " הוא ניסה להיות רציני ולא הלך לו. תוך שניה הוא התחיל לצחוק. " אני חושב ששוב יש לי בחילה " הוא אמר.
" טוב תכנס כבר למקלחת בר " הוא צחק והכנסתי אותו בכוחות עצמי. מבינה שאין עם מי לדבר.
פתחתי את הזרם בבית אחת והוא צעק. " זה קר מה את חולה בראש !! "
" נו בטח שזה קר מה חשבת הכנסתי אותך לגקוזי " שיהיה בריא. סגרתי אחריו את הדלת של המקלחת. פתאום אני לא מבינה למה נכנסתי לעסק הזה מההתחלה. נזכרתי בשיחה שלנו אז בטלפון, כשהוא הזמין פיצה.
" קר ליי שני אני יהרוג אותך " הוא קיפץ במקלחת כמו ילד קטן. " ראיתי אותו מתכופף פתאום.
" בר מה אתה עושה ? " המכנס שלו עף מעל המקלחת ונחת על הרצפה. " המכנס הזה ממש כבד " הוא צחק והתרומם. נשארתי לעמוד ליד הכיור, משגיחה עליו. אחרי שניה הוא סגר את המים. " אני רעב ממש. בא לי פיצה " הוא אמר וגירד במצחו. עושה לי חיים קשים.
" בר מה אתה עושה תפתח את המים " כבר נגמרה לי הסבלנות. גם אני כזאת מעצבנת כשאני שיכורה. " אל תגידי לי מה לעשות שני " הקול שלו עלה. לא התיחסתי. נכנסת למקלחת שלו ופותחת הזרם. הוא תפס לי את היד.
" תשארי איתי לאן את הולכת ?" שוב החיוך הזה . ההרגשה הזאת. תתאפסי על עצמך !!!!!
" התרחקתי מזרם המים. " אל תדבר שטויות בר, פשוט תתקלח אני יכין לך קפה בינתיים " אמרתי ושיחררתי את ידי ממנו. משתדלת לא להירטב.
" אני רוצה שתשארי . בכלל לא מתחשק לי קפה " הוא סגר את זרם המים וחייך. נמאס לי.
הוא התקרב אלי קצת , ידו הרטובה משחקת לי בשיער וגולשת לעבר פני.
" אני מצטער .. " הוא מלמל. על מה הוא מצטער עכשיו ?
" זה בסדר אתה שיכור ו- " הוא שם אצבע על השפתיים שלי וקטע אותי.
" לא . אני כזה דפוק איתך לפעמים. את באמת חשובה לי. סליחה שאני כזה בן זונה " הוא אמר והתקרב אלי יותר. הלב שלי התחיל לדפוק יותר מהר. לא שולטת על התחושות שהוא גורם לי.
היד שלו המשיכה ללטף את פני, היד השנייה הצמידה אותי לגופו. לא הייתי מסוגלת להתנגד אפילו.
" אתה לא שם לב מה אתה אומר בר.. אני פשוט יכין לך קפה " אמרתי בשקט אבל נשארתי שם. לא מסוגלת לזוז. הוא הלך אחורה וגופו פגע בקיר , אני צמודה אליו. ורטובה כל כך.
" אני יודע טוב מאוד מה אני אומר שני " הוא כבר לא צחק.
ממש קר לי. היד שלו עוטפת אותי. פניו מתקרבות אלי יותר ויותר. הלב שלי עומד להתפוצץ.
" אתה שיכור בר " אמרתי בשקט. מנסה להרחיק אותי ממנו טיפה. הוא נשק ללחי שלי. כמה צמרמורות בבת אחת.
" אני לא שיכור שני. אני יודע בדיוק מה אני עושה. ואני רוצה לעשות את זה " פתאום שמתי לב שהוא באמת נראה פיכח לגמרי. לא הספקתי לדבר אפילו והשפתיים שלו כבר היו על שלי. הוא נצמד אלי יותר. אין ביננו שום מרווח. לא מפסיק לנשק אותי לשנייה. בהתחלה קפאתי אבל תוך כמה שניות כבר נישקתי אותו בחזרה. הפרפרים לא הפסיקו להשתולל בבטן. תהיו בשקט אתם מציקים לי. היד שלו ליטפה את הפנים שלי, והלשון שלו ליטפה את הלשון שלי ברכות אין סופית. הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. התנתקנו לשניה ונפלטה לי מהפה אנחה קטנה ואסורה. " התגעגעתי אליך שני " הוא לחש ולפני שהספקתי להגיד משהו הוא נישק אותי שוב .