זאת אני. רק אני. -פרק 2

"היי אני אשלי" הברבי אמרה בחיוך מוזר
"הי? אני ביילי..ביי בקיצור" אמרתי בחשש
" הי מיקה ואיך קוראים לך שוב" אשלי אמרה
"אמבר" אמה אמרה
" אה וזאתי לוסי.. סיי בקיצור" אשלי אמרה והצביעה על חברתה וסיי הניפה את ידה
"טוב. רק רציתי לברך אותך על הגעתך לבית ספרנו.." אמרה אשלי
"תודה לך" אמרתי

היא חייכה אלי ונתנה איזה מבט מוזר למיקה ואמה והלכה.
"אני שונאאאאאאת אותה. " אמרה אמה
"למה?" שאלתי "היא נראית כלכך חמודה ונחמדה" הוספתי בציניות
" אשלי הייתה חברה טובה שלה ואז המציאה עליה שמועות.." אמרה מיקה
"עזבו. היא לא שווה תדיבור שלנו עלייה." אמה אמרה.

כל אחת המשיכה בדבריה עד שעוד מישהו נכנס לחדר.

"רועייייייייייי" אמה אמרה
"אמההה" הוא אמר "התגעגעתי אלייך!!"
ואז הם התנשקו.
" אוי תמצאו חדר." מיקה אמרה
"כבר יש לנו פה אחד יגאונה" אמר רועי " היי אני רועי" הוא אמר בחיוך לכיווני
"ביילי או ביי איך שתרצה" עניתי
"איך בינתיים בבית כלא הזה? או ביהס.. אותו דבר.." הוא אמר בעודו ציני
" אממ בסדר אתה יודע.. אני פה אולי שעה.." אמרתי
"מה??? ואתה פה בחדר?? אמה איך לא לקחת אותה לראות את המקום?" הוא אמר בדאגה
"רציתי אבל אז מלתעות נכנסה.." היא אמרה
"אז יאלה! יוצאים" הוא אמר וגם לדחוף את מיקה מהמקום.

התחלנו ללכת והם הראו לי את הכיתה שלנו.. הספרייה.. קפיטיריה..מגרשים..בקיצור הכל.
וכשהגענו למן מועדון שיש להם שם ראיתי אותו.
הלב שלי החסיר פעימה.
הוא היה מושלם.
אבל הפרצוף שלו היה תקוע באשלי.