מתי היא תשים לב.. פרק 27 חלק ה'

נקודת מבט מתן-
באתי למטבח אחרי ששמעתי את שי מבוהלת, מה קרה הפעם?!
הגעתי למטבח וראיתי ששי נרגעה וחייכה חיוך רחב שיניים, הבטתי בהדר וליהי, מסתדרות? אני מדמיין!
היא האכילה אותה בכל מיני ירקות, שאפילו בצחוק לא היתי נוגע..
הסתכלתי על הדרך בחיוך וראיתי אותה- את הברבי שלי..
השמלה התכלת עשתה אותה עדינה ורגועה והעקבים האלה שהגביהו אותה לפחות בחצי מהגובה שלה, היא הגיעה לגובה שלי , איך היא מסתדרת עם זה , ה' יודע..
ליהי ישבה על השיש ליד הדר שהכינה סלטים, ובין הסלטים ראיתי את הסלט המיוחד בשבילי, לא אוכל את כל הירוקים האלה, אני מרגיש כמו פרה שאוכלת עשב.
"מי היפה הזאת!" אמרתי ונעמדתי מאחורי הדר וכרכתי את ידיי סביב מותניה והטבעתי את שפתיי בתוך השקע של כתפה. לחשתי לאוזנה באיטיות "היית חסרה לי במקלחת, לא היתה מי שתשיר לי" היא צחקה צחוק מבויש ושי בדיוק הרימה את ליהי בשביל לקלח אותה
"מאוהבים שמרו את הסודות שלכם בחדר שלכם" אמרה שי ולקחה את ליהי בשביל לקלח אותה,
"בי בי הדר" אמרה ליהי שהיתה בדרך למקלחת
הדר הורידה את ידיי ממותניה והמשיכה להכין סלט, שיערה השחור החלק והרטוב זז עם כל תנועה שזזה ונחת על פניה.
"את עסוקה?" צחקתי כשראיתי שהיא לא מתייחסת אליי, "מאוד" אמרה ונישקה את שפתיי נשיקה קצרה והמשיכה לחתוך אבוקדו, מה נסגר עם כל הנשים?!
"שני בואי רגע" אמרתי והתיישבתי על השיש במקום שישבה ליהי, טיפה רחוק מהאזור של הלכלוך.
"רק מהשיש ילד לא מתורבת" אמרה הדר והוציאה לי לשון
"אני ינשך לך את הלשון הזאת" אמרתי וצבטתי את לחייה הרכות, היא צחקה וזזה הצידה , בשניה שהיא התרחקה כרכתי את רגליי במהירוץ סביב מותניה וקירבתי אותה אליי, שלא תתרחק.
היא נעמדה בין שתי רגליי עם ידיים רטובות ובאה לגעת בפנים שלי
"לא, אני התקלחתי, לעומתך" אמרתי והדר צחקה
"אמרתי לך שעוד לא ראש חודש" והמשיכה לחתוך הלט כשהיא כלואה בין שתי רגליי.
איפה שני? ואיפה לעזאזל רוני
"איפה שני ורוני?" שאלתי את הדר ושחררתי אותה, התעסקתי באיפון ושלחתי אסמס לרוני ולשני
עשיתי קבוצה בשביל לראות מי עונה ראשונה

-'איפה אתן?'
שנינה:'אני בחדר חופר!'
-'ואיפה רוני? מה הולך כאן? וצאי מהחדר , בן דודה שלך הגדול התגעגע'
שנינה:'איפה מתן ומה עשית איתו?!'
רונקיפליץ:'אני אצל סבתא' רשמה רוני

"עזוב אותם, הן בטח ישנות" אמרה ועטפה את כל הסלטים בניילון נצמד ושמה במקרר
"אני שמח שאת וליהי מסתדרות, זה חשוב לי" אמרתי והדר הנהנה והלכה למקרר
"תוציאי קולה כפרה עלייך" שמעתי את שני
"מוציאה" אמרה הדר ומזגה לתוך 2 כוסות זכוכית קולה
היא הביאה אחד לשני והתקרבה אליי עם הכוס, היא לגמה מהכוס ונתנה לי להחזיק
"אני חייב סיגריה, בואי נצא" אמרתי והדר הנידה את ראשה לשלילה
"תפסיק לעשן, בבקשה" אמרה וכרכה את ידיה סביב צווארי
"אני רוצה אני לא מצליח" אמרתי וכרכתי את ידי הפנויה סביב המותן שלה.
"בשביל זה אני כאן, אני יעזור לך" חייכה חיוך מנחם, "יפה שלי.. אני לא מעשן הרבה, ראית שבזכותך ירדתי לפחות סיגריות ביום. זה עוזר לי להירגע, לחשוב" אמרתי
"די מתן, אתה מנסה לשכנע אותי בדיבור שלך, תפסיק להסתכל עליי עם העיניים הירוקות האלה!" התלוננה ועצמה את עיניה והניחה את מצחה על החזה שלי וקברה את אפה בתוך החזה שלי, לבשתי חולצת טריקו כי עוד מעט אני יחליף למכופתרת.
"אתה מכשף אותי עם העיניים האלה" אמרה בשקט. זה מה שהיא עושה לי כשהיא מסתכלת עליי בעיניים הכחולות כמו קרח שלה.. והשיער השחור שהוא הניגוד המושלם לזה.
הנחתי את הקולה על השיש רחוק ממנו ועם היד השניה שעכשיו חופשיה ליטפתי את גבה במעלה ומורד גבה, ככל שהתקרבתי על עורפה רעד קטן שרר בגופה, זה גרם לי לחייך.
עטפתי עם יד ימין שלי את מותניה בעוד שידי השניה מלטפת את עורפה בעדינות, נוגעת לא נוגעת, היא זזה מעט ונחרה מעט כשלא נתתי לה לזוז והמשכתי להציק לה .
"זה עושה צמרמורת" צחקה ונשכה את החזה שלי, צחוק חלוש מלווה בכאב מתקתק בקע מפי.
הזזתי את שיערה השחור לצד וככה קיבלתי גישה רחבה יותר לצווארה, לעורפה ולאוזנה.
הנחתי את ידיי על עצם הזנב שלה ועליתי חמעלה כשאני ממספר בלב את מספר הגבעות בעמוד השדרה שלה. הרגשתי את חיוכה כנגד גופי והמשכתי לעלות את ידיי עד שהגעתי לעורפה והזזתי את ידיי הצידה בשביל ללטף את צווארה ואז את תנוך אוזנה, היא צחקה צחוק קטן וזזה מעט.
"אני יבכה מצחוק" אמרה ונקטעה כל שניה על ידיי הצחוק הקטן שלה.
"אני אוהב אותך, אני לא רוצה שתבכי" לחשתי לאוזן שלה ונשכתי את אוזנה קלות והרגשתי את ציפורניה ננעצות בגופי.
חיבקתי אותה ומחצתי אותה אליי, היא עצמה את עיניה וחיבקה אותי בחזרה כשידיה נכרכות סביב גופי.

"פספתי משהו?" נכנסה רוני לבית , "כן, את עושה כלים, אני והדר הלכנו" אמרתי ורוני פערה את פיה. "לא , רק לא כלים!!" נאנחה והלכה לחדר שלה ושל שני
"מתני אני רוצה לבוא לבית כנסת, להתפלל טיפה" אמרה והרימה את ראשה מהחזנ שלי והביטה בי. "אני ילבש חולצה ונצא עוד מעט כולנו, טוב?" שאלתי, היא הנהנה בראשה וזזה מעט אחורה בשביל לאפשר לי לרדת מהשיש.
הדר הלכה לחדר ואני הלכתי לחדר של שני ורוני, לראות מה הן עושות.. דפקתי בדלת ורוני פתחה את הדלת , נכנסתי לחדר וראיתי את שני עושה מחליק, איך הן הורסות את השיער
"אני והדר הולכים עוד מעט לבית כנסת, ואני זוכר שרצית אתמול לבוא. אז אם את רוצה אנחנו יוצאים עוד חצי שעה" אמרתי ושני הנהנה והמשיכה עם המחליק.

נכנסתי לחדר שלי ששימש אותי ואת הדר החג, הדר שכבה על המיטה על הצד והניחה את רגליה אחת על השניה בשביל שהשמלה לא תחשוף את תחתוניה.
הריח הממכר הזה של הבושם 'אליאן' התנוסס ברחבי החדר והצליח לגבור על הבושם שלי!
נשכבתי ליד והנחתי את ראשי על בטנה, היא צחקה והעבירה את אצבעותיה בשיערי בזמן שראינו 'צחוק מהעבודה'.
"ויש לי חשק לפעמים, לצחוק חזק אל העולם.. על מה אתה בשבילי.. ומה שאתה נותן.. ויש לך כוח של צבא שלם, אך אתה נגד כולם! זה עושה אותך למה שאתה לוחם.." שרה לי הדר בקול חלש , הלחן התארך כי היא החליפה את ההפנייה לזכר. כי היא שרה את זה לי.
"אני לוחם?" שאלתי, היא הנהנה בראשה.
"מה עושה אותי לוחם?" שאלתי, "כי נלחמת על דברים.. נלחמת בשבילי" אמרה בשקט
הטקטוק בדלת קטע את מחשבותיי.
"מי שזה לא יהיה שיעוף" צחקתי. והדר צחקה אחריי ואמרה בחזרה "אתם יכולים להיכנס"
"בטוח?" שמעתי את רוני
"כנסי רונקיפליץ" אמרתי והדר צחקה ורוני במקום זאת נחרה בבוז
"אתה הכי מכוער שראיתי עד היום" אמרה רוני ופתחה את הארון שבחדרי והוציאה משם ג'קט
"את חולה עליי, אני בכל זאת הבן דודה המועדף עלייך" ציינתי בפניה.
"לא, יש את אבי, הוא יותר אוהב אותי ממך" אמרה באה לצאת
"הוא אוהב לעצבן" אמרה הדר וסתמה את פי עם ידה הריחנית, בריח של הבושם
"גם אני אוהבת אותכם" אמרה רוני ויצאה מהחדר.

אנחנו בסה'כ 7 בני דודים.
ועכשיו אצלנו נמצאים רק 5 מתוך הבני דודים.
יש לנו את אייל שהוא בן 27, לא נשוי , יש לו רק בת זוג.
ויש את שי אחותי שבת 26 , נשואה עם 2 ילדים, רונן וליהי.
יש אחרי זה את ליאב שבן 25 שהוא בקבע בצבא, הוא נשוי עם ילד בן חצי שנה.
ויש אותי, ואחריי את אבי שהוא אח של אייל, אבי בן 21.5 סיים צבא לא מזמן, ויש לו בת זוג, אלינור. גדולה מהדר בשנה, כלומר אלינור בת 20.
ויש את רונקיפליץ אחות של ליאב, היא בת 16 וחצי, כיתה יא'
ויש את שני בת 16 גם. כיתה יא'.

ופה נמצאים כולם חוץ מליאב ואייל.
לאמא שלי יש 2 אחיות ואח.
אבא של שני זה אח הקטן של אמא שלי, ואמא של רונקיפליץ וליאב היא האחות התאומה של אמא שלי. ואמא של אייל ואבי היא הבכורה.

"מתן בוא נצא כבר" מלמלה הדר וקמה מהמיטה.
קמתי מהמיטה , לבשתי עליי את החולצה הלבנה המכופרתרת הארוכה שמקופלת עד לפני המרפק. שמתאימה למכנס השחור שנעלתי עם הנעלים השחורות.
פתחתי 3 כפתורים בחולצה למעלה והדר כפתרה לי אותם בחזרה.
"זה רק שלי" אמרה והחזיקה בצווארון חולצתי ונשקה לשפתיי. כרכתי את ידיי סביב מותניה והעמקתי את הנשיקה.
התנתקנו מהנשיקה והדר ניקתה את שפתיי עם האצבע שלה, כי נמרח עליי האודם שלה.
"עכשיו ידעו שאתה שלי" צחקה הדר וסיימה לנקות את שפתיי מהאודם הורדרד שלה, פתחתי את ה3 כפתורים בחולצתי בחזרה ויצאתי מהחדר כשהדר אחריי.
שמתי כיפה לבנה על הראש ולקחתי את כל הדבדים שצריך ובעלה של שי יצא מהחדר שלהם לבוש חגיגי וליהי לא נתנה לו לזוז והחזיקה ברגלו, הדר רצה לחדר על עקבייה וחזרה אחרי כמה דקות עם בלייזר שחור עליה, בשביל שיהיה צנועה. כפרה שלי צנועה.
"נצא?" שאלה שני וראינו את דוד שלי ואת אבי כבר מחכים לנו.

"חיים שלי את חיה?" הסתובבתי אחורה ושאלתי את הדר, היא הלכה מאחורה עם שני, הן פשפטו וכל פעם שבאתי הן הפסיקו לדבר.
"כן" אמרה והמשיכה לדבר עם שני, אפילו לא הזיז לה שהיא הלכה עם עקבים מחצי מהגובה שלה.

נפרדנו בבית כנסת, אני התיישבתי במקום פנוי ליד אבי , דוד שלי וגיסי ישבו במקום אחר.
התפללנו ומידי פעם הסתכלתי למעלה איפה שהעזרת נשים וראיתי את שני ואת הדר עומדות אחת ליד השניה, שתיהן החזיקו ספר תהילים וקראו, בהיתי בהדר.
אחת הנשים המבוגרות שעמדה ליד הדר הסתכלה עליי וראתה שהסתכלתי על הדר, היא חייכה והזיזה את הדר מעט והצביעה עליי, הדר הרימה את עיניה מהספר ולייכה אל האישה, וכשהבינה שאני מסתכל עלייה היא חייכה חיוך קטן ושלחה לי נשיקה באוויר.
אבי נתן לי מכה קטנה וחזרתי להתפלל.

יצאתי מהבית כנסת אני ואבי חיכינו להדר ושני בחוץ, היא ושני ירדו למטה וראו אותנו, הדר התקדמה אליי וכרכה את ידיה סביב עורפי ואני כרכתי את ידיי סביב מותניה והצמדתי אותה אליי,
"חג שמח יפה שלי" אמרתי ונישקתי את שפתייה. היא חייכה חיוך רחב ואמרה "חג שמח אהובי" ושיחקה עם הצמיד שבידה ועזבה את חיבוקי בשביל לאפשר לי לחבק את שני
"חג שמח יפה קטנה שלי, אני עוד זוכר שהיית בבטן של אמא שלך" צחקתי
"כן הא. גם אני זוכרת" אמרה בצחוק וקפצה עליי בחיבוק.
אני אוהב את הבנות דודות האלה…..
חיבקתי אותה ואז היא התנתקה מהחיבוק כי אבי חטף לי אותה וחיבק אותה.

הגענו לבית כולם כבר ארגנו את השולחן, התיישבתי בשולחן ליד הדר כשסיימנו את הקידוש ושמתי לי ולה אוכל כי היא מתביישת. וגם היא לא אוכלת הכל, שזה חבל בעיניי.
"צ'וצ'ו הדר הכינה לך סלט בלי כל העלים" אמרה אמא והלכה אל המקרר כי היא שכחה להוציא.
"אשת חיל שלי, מי ימצא!" אמרתי והדר חייכה חיוך נבוך והניחה את ידה על ידי שנחה על הירך שלה.
"מצאת לך ברבי יפה" צחקה רוני
"ברבי ואני 'קן' שלה" אמרתי, קן זה החבר של ברבי
"במקרה הזה אתה הקן ציפורים" אמרה רוני וחיבקה אותי , אנחנו צוחקים, בחיים לא לוקחים ללב משהו לא טוב.
"קן שתופס הרבה ציפורות, ובינהן היא" אמרתי והצבעתי על הדר.
"הציפור הכי יפה בקן" הוספתי והדר חייכה אליי חיוך מאושר, "כמובן מבין כל הציפורות שיש שם, אל תשכחי" הוספתי והדר צחקה ומשיכה לאכול מהדג החריף שאמא שלי הכינה. אני עוד לא התחלתי לאכול..
לי יש דג שלם עם כל הגוף, קרפיון, להדר זה רק פילה, כי היא לא אוהבת לראות את הפנים.
היא מקבלת צמרמורת לכל הגוף, כשהינו במסעדת דגים לפני הנסיעה לאיטליה הדר ראתה את כל הדגים וקיבלה שוק מטורף, שיגעתי אותה כשפתחתי וסגרתי לדג את הפה והיא קיבלה צמרמורת, יא רבי בחיים לא ראיתי אותה ככה.
"הדר אני לא הייתי מוותרת!" אמרה שני וצחקה, הדר צחקה אחריה ואמרה "כדי שיחפש לו קן אחר לישון בו לשבוע הקרוב" אמרה והסתכלה עליי בחיוך קטן.
"אני אמצא, לי ולך" אמרתי והדר חייכה והמשיכה לאכול.
"מאמה בואי לאכול" קראתי לה, אמא שלי חייבת לסדר הכל ואב לבוא לאכול.
היא התיישבה והתחלתי להציק להדר, סבתא שלי וסבא שךי ישבו בצד השני של השולחן, בצד השני ישבו הצעירים, כל הבני דודים ובאמצע שי בעלה ורונן, וליהי שישבה לידם.

"משה, פסט פסט" אמר אבי והרים את הדג, הוא ישב מוךי, הוא פתח את הפה של הדג ודובב אותו.
"אה דגיגי" דובבתי את הדג שלי והרמתי אותו, הדר הסתכלה וראיתי איך היא מזדעזעת, נקודות התבצרו על רגלי וידיה.
"די מגעיל!" אמרה אלינור והתעלמה מאבי שאמר "יש הרבה דגים בים" ואלינור דפקה בו מבט.
"את לא דג מה את בוכה" צחק.
"רואים שאתם משפחה" אמרה הדר בחיוך ווהסתכלה על הדג
"תני בוסה, תני" צחקתי וקירבתי את השפתיים של הדג אליה,
"לך עם זה!" אמרה וזזה הצידה, "נשיקה קטנה! אני לא נושך" דובבתי את הדג ופתחתי את פיו עם כל מילה שיצאה מפי.
"הנה תראי" אמרתי והדר הסתכלה עליי כשאני מקרב את השפתיים של הדג אליי
"רגע אחי יש לי דגיגה!" אמר אבי,
"אם אתה לא מפסיק להתעלל בדג ,הדבר היחידי שתשמע ממני זה רק שתיקח אותי לבסיס" אמרה הדר.
"כל הכבוד!" אמרה שי והוסיפה "אני לא נוגעת בדגים רק בגללו!"
כשהינו קטנים היתי מגעיל אותה עם הדג

הפסקנו את המנהג הקבוע להתעלל בדג והתחלנו לאכול, הדר השעינה את ראשה על כתפי באמצע הארוחה ועצמה את עיניה.
"את עיפה?" שאלתי, היא הנהנה בראשה. מהבוקר היא ערה, אין פלא..
"עוד מעט נסיים לאכול ותלכי לישון" אמרתי , היא צקצקה בלשונה ואמרה "אנחנו"
"טוב, אנחנו נלך לישון" צחקתי.

המנה השניה הגיעה והדר כבר לא אכלה, חוץ מסלטים, היא לא ככלה יותר אחרי הדג.
"הדר את מעליבה אותי, יש עוף, שניצלים, קציצות ועוד הרבה דברים" אמרה אמא.
"אני לא רעבה תודה, האוכל נראה טעים, אבל אני שבעה" אמרה הדר וטפחה על בטנה הנפוחה.
הנחתי את ידי על בטהה הנפוחה וליטפתי אותה בעדינות ונתקעתי בעגיל הדביל הזה שהסכמתי לה לשים. הרגשתי את הבליטה של העגיל והדר צחקה וסימנה לי להתקרב, קירבתי את אוזני אליה והיא לחשה באוזני "אני חודש שלישי" והניחה את האצבע שלה על שפתיה וסימנה לי לא לגלות.
חיוך נשבר בין שפתיי ואמרתי "אבל בבוקר היה לך צירים, איך את מסבירה את זה?" שאלתי
"צירים מדומים" אמרה וסידרה את הפוני על גבי פניה.
"הריון?! אתה הכנסת את הדר להריון ולא אמרת לי!!!?" אמרה שי בלחץ, לא שמתי לב שהיא שמעה.
למזלי אף אחד לא שמע מלבדה. או ששמעו ולא התייחסו.
"לא, היא צוחקת" אמרתי ושי נאנחה כהקלה. "כבר חשבתי להרביץ לך" אמרה בחיוך קטן.
הדר צחקה ואמרה "אני לא בהריון" ואני הוספתי "עדיין" והדר חבטה בחזה שלי.

"שני מה את אוכלת?" שאלתי כששמתי לב שאין לה כמעט אוכל בצלחת חוץ מסלט.
"סיימתי עכשיו את העוף והשניצל" אמרה בחיוך, שני היא כמו אחותי הקטנה. אין לה אחים, שני היא בת יחידה, ההורים שלה לא הצליחו להביא עוד ילדים, ועד שהם הצליחו להביא אותה זה לקח הרבה זמן, אני זוכר איזה התרגשות היתה שהיא נולדה.
"רונקיפליץ תאכלי עוד" אמרתי ודחפתי לה מהצלחת שלי שניצל אליה, ככה אני נפטר מאוכל.

"מה עשיתם באיטליה?" שאלה שני, "איפה, בחדר או בטיול?" אמר אבי,
שני לא יכלה לעצור את עצמה וצחוק קטן נפלט מפיה. החדרתי מבט נוקב באבי ואמרתי "טיילו באיטליה, איפה שהיה את המרפסת של רומיאו ויוליה, באגם יפה כזה, שטנו בגנדולות וטיילו בסתם מקומות היסטורים" אמרתי
"פש.. גונדולות, רומנטי אחי" אמרה שי.
"אל תסתכלי עליו ככה, הכי רומנטי, הוא הפתיע אותי, הוא לקח אותי מהבסיס ישר לשדה תעופה בלי להגיד לי, רק בדרך הוא סיפר לי, והוא בא לעשות איתי עגיל בטבור" אמרה הדר וצחקה.
"ומישהי בכתה שזה כואב לה" אמרתי במהירות וכולם צחקו
"יותר נכון פחדה" הוספתי, "חששתי, לא פחדתי!" אמרה הדר בקול חמוד , "אהבה שלי הכי גיבורה" אמרתי.

סיימנו לאכול והבנות קמו לפנות, אני עזרתי לפנות והתיישבתי בספה עם כל הפיצוחים, הדר התיישבה עליי והניחה את ראשה על החזה שלי כשהיא מעורסלת בין שתיי ידיי.
היא התעסקה באיפון ואז הקשיבה לשיחה בין כולנו.
"ניצחתי!" אמרה רוני, "שקר" אמרה שני והם התחילו לשחק מההתחלה שש בש.
"מתן, היא עוד שניה נרדמת, קח אותה לישון" אמרה דודה שלי ליאת.
"עוד מעט אנחנו נלך" אמרתי וליטפתי את ראשה של הדר ונשקתי לראשה. היא חיככה את אפה בחזה שלי והמשיכה להסתכל על שני ורוני משחקות.
הוזזתי את הדר מעט בשביל שתשכב בין שתיי ידיי בצורה שתהי לי נוחה, כי היא שכבה מוזר.
התחת שלה היה עליי בעוד שרגליה משולבות אחת על השניה בשביל שלא יראו את התחתונים וידיה כרוכות סביב מותניי.
הרגשתי שמיכה מתעופפת לעברי וכיסיתי בה את הרגליים החשופות של הדר.
"יפה שלי, נוח לך ככה?" שאלתי, היא הנהנה בראשה ושפשפה את עינייה.

"איך בלימודים?" שאלה אלינור, "קשה, מתרגלים. את כבר התחלת?" שאלתי, היא יצאה מהצבא בול כשהסתיימו הלימודים, ככה היה לה חופש מעט ואז התחילה ללמוד
"כן, בינתיים המכינה ואז אני יתחיל את התואר" אמרה והשעינה את ראשה על כתפו של אבי.
"ההורים הגיעו" אמר אבי בחיוך, שי ובעלה התיישבו לידי על הספה כשהם שלובי ידיים, ברור, השעה 11 וחצי בערב, הילדים ישנים.
אני ישבתי על הספה ולידי שי ובעלה, בעוד שממולנו על הכורסא הנוחה ישבו אלינור ואבי. בשולחן שמפריד ביני לבין אבי שיחקו על השולחן שני ורוני שש בש, בעוד שכל ההורים עשו טיול בחוץ.
ליטפתי את מותנייה של הדר עליתי לאט לאט לצידי גופה וירדתי בחזרה.
הבחנתי שעיניה של הדר נעצמות והיא נרדמה. כיסיתי את כל גופה בשמיכה בזמן שהיא עליי מחממת אותי מהאוויר הקר של המזגן, נשארתי עוד שם, כי לא היה לי כוח לקום.
"היא נרדמה, קח אותה לישון" אמרה אלינור , הסתכלתי על הדר ונשקתי ללחייה ושמעתי את הקול של המצלמה, הרמתי את ראשי וראיתי את שני מחייכת.
"תיזהרי, מחקי את זה" אמרתי ואם הדר לא היתה עליי היתי ממזמן שובר את האיפון של שני.
אחרי שהייתי שולח לעצמי את התמונה..

"איפה היתם כל הצהריים?" שאלתי את אלינור ואת אבי,
"נסענו אל חברה שלה, חפרה לי כל החג, בוא נלך בוא נלך , בוא נלך בוא נלך" אמר אבי וחיכה את אלינור, נפלנו מצחוק כולנו, זה לא יאמן כמה דברים הזויים קורים במערכות יחסים.
"שהיא לא תתעורר, תהיה ג'נטלמן עד הסוף" אמרה שי וטפחה על גבי.
כשהדר נרדמה אז הגוף שלה נהיה רפוי, אני צריך להחזיק אותה בשביל שלא תיפול, מזל שאני נשען על הספה וככה אני חצי שוכב , ככה המשקל פחות כבד. והיא לא שמנה או משהו.
"היא לא תתעורר, השינה שלה חזקה מידי" צחקתי.
"ככה שני השמנה, תצעק לה באוזן והיא לא תקום! חבר שלה שע….." אמרהרוני והפסיקה באמצע
"מה חבר שלה?" שאל אבי, היא לא סיפרה לו שיש לה מישהו, טוב נו היא כיתה יא' אני אתמוך בה, כמו שתמכו בי. אני רק צריך לדעת יותר טוב מי הוא, בן כמה הוא.
לדעת עליו. שאני יוכל לסמוך עליו.
"כלום, רוני התבלבלה, נכון!" אמרה שני ונעצה מבט ברוני
"כן, התכוונתי חברה שלה" אמרה רוני , למזלה האיפון שלה צלצל והיא ענתה וברחה לבחוץ.
"בואי הנה נסיכה קטנה" אמרתי לשני והושטתי יד אחת אל היד שלה ומשכתי אותה לשבת ביני לבין שי, אבי הוא בחור של מכות.. הוא יפתור הכל בדרך אלימה, והיא בצדק פוחדת.
היא נראתה מבועתת והיא היתה תקועה עם ראשה באיפון.
"מי הוא, מאיפה, בן כמה ומתי להזמין לו את האמבולנס" אמר אבי ורגלו רעדה מעצבים.
הוא לא יכול לראות שיש לשני או לרוני מישהו.
"תפסיק כבר!" התעצבנה שני וקברה את ראשה מאחורי גבה של שי.
"יפה קטנה, הכל בסדר. אל תתיחסי אל אבי" אמרה שי.
ליטפתי את גבה של שני שהיה מופנה אליי וסימנתי לאבי שיפסיק.

שני קמה מהספה והלכה לחדר כשהיא מדברת באיפון שלה, הסתכלתי על הצד וראיתי שכתוב 'אהוב שלי'. מעניין מי זה יכול להיות, למה היא מסתירה את זה?!
"שני הסיפור הזה לא נגמר, אנחנו זזנו לבית" אמר אבי ונפרד מכולנו,
נשארנו רק אני הדר שי ובעלה, קמתי מהספה כשאני משתדל לא לזוז יותר מידי כי הדר עליי, הרמתי אותה והלכתי לחדר של הבנות.
"לילה טוב בנות. ושני בואי רגע" אמרתי והיא הנידה את ראשה לשלילה.
"לא שואל, תבואי. לילה טוב רונקיפליץ" אמרתי ויצאתי מהחדר אל כיוון החדר שלי.
השכבתי את הדר על המיטה, היא התעוררה אבל עדיין היתה ישנונית. הורדתי לה את העקבים והושטתי לה את הפיג'מה שלה. היא לא יכלה לזוז היתה מקובעת.
"תלביש אותי" מלמלה, אדוני ישמור.
לקחתי את השורט של הפיג'מה שלה והכנסתי את כפות רגליה, העלתי את המכנס במעלה יריכיה עד שהשמלה נגמרה, ופה השורט התחיל להיות צמוד מידי.
הרמתי את שמלתה למעלה מעט ונאבקתי בשורט הדקיק עד שהיה מולבש עליה. היא חושך אז לא ראיתי את הגוף שלה כל כך, רק הטלוויזיה האירה.
"קומי שניה אהבה שלי" אמרתי והרמתי את גבה מעט בשביל שתשב. הורדתי את השמלה מגופה והלבשתי אותה בחולצה של הפיג'מה, תוך שניה היא נשכבה בחזרה ונרדמה.
תליתי את השמלה שלה והתלבשתי במכנס פוטר ארוך כי היה לי קר ולא שמתי חולצה. כי עדיין, בית.

צחצחתי שיניים ויצאתי אל החדר של הבנות. ראיתי את רוני יוצאת לבחוץ בעוד ששני בחדר.
עמדתי מאחורי הדלת הסגורה ושמעתי את שני בוכה,
"הוא כעס עליי.. אני מתגעגעת אלייך" בכתה, היא כנראה דיברה בטלפון, ועם גבר, אני בטוח.
"לא, אני נושמת. אבל אני לא מצליחה… כואב לי.." בכתה בשקט.
היא מזכירה לי את הדר.. לא יודע למה..
"אני יודעת, גם אני אוהבת אותך" אמרה ושמעתי את הבכי שלה נחלש.
"כן, אבל תשיר לי" אמרה ועכשיו בכלל לא שמעו את הבכי. אם הוא מה שעושה אוצה מאושרת, מי אני שאתערב.
"תמיד שאתה שר לי את השיר הזה, הוא מעלה לי חיוך" אמרה וצחוק נשמע מבעד למסכה העצובה
"טוב אהוב. תשמור עליי, ועל עצמך הכי חשוב. אני אוהבת אותך ומחכה שתחזור" אמרה.
"אני מבטיחה! שום דמעה לא תרד ממני שוב" אמרה
"בא לי לחבק אותך, להריח אותך, לנשק אותך, אני מתגעגעת" אמרה בעצב
"כן, לקחתי את החולצה שלך, היא עליי" אמרה וצחקה צחוק קטן
"טוב, לילה טוב…" אמרה , "אני עכשיו אלך לישון, מבטיחה" אמרה
"כן, אכלתי.. שניצל ועוף שדודה שלי הכינה, אתה חייב לבוא אל דודה שלי, היא מחכה לראות אותך. היום סיפרתי לה שאתה בסוף בחג בצבא, היא התבאסה בשבילי יותר ממה שהתבאסתי" צחקה
אז.. אמא שלי יודעת?!. כי אמא שלי הכינה את האוכל הזה..
"טוב, אני אמסור לה. לילה טוב" אמרה ועברו כמה שניות והיה שקט.
היתי עדיין ליד הדלת ושמעתי את הדלת עומדת להיפתח, דפקתי ריצה אחורה ועשיתי כאילו עכשיו אני בא.
"הא מתן" אמרה שני והחזיקה בידה מברשת שיניים. היא לבשה חולצת טריקו לבנה עם ציור של גלשן, אז זאת החולצה שלו.
"רציתי להגיד לילה טוב. ושאת תמיד יכולה לבוא אליי ולדבר איתי. טוב חיים של אבא?" אמרתי ועטפתי אותה בזרועותיי.
"טוב נשמה של דודה" החזירה לי חיבוק.
תפסתי בלחייה והבטתי בעיניה "אני כאן בשביל להיות האוזן הקשבת שלך, הכתף שתבכי עליה, והלב בשביל להבין אותך. אל תשכחי את זה.." אמרתי והיא הנהנה בראשה והלכה עם ליוך אל כיוון המקלחת.
אז יש לי עליו פרטים, נשמע בחור טוב. הוא דאג לה, גרם לה לחייך, בדק שהיא אכלה. שר לה, אבל… הוא בצבא…