אני לא בוכה, אני לא בוכה.

לאט לאט אני מתמוטטת.. אני מביטה למטה ורואה א הרצפה מתפוררת ואני נופלת איתה.
צעקתי נשמעת ונבלעת בחשיכה.
אני נפגעת קשה.
אבל אני לא בוכה, אני לא בוכה.
אני רואה דם בכל מקום וכאב חד מפלס את בטני,
אבל אני לא בוכה, אני לא בוכה.
אני מביטה סביב.. חשוך, רטוב, רקוב, ומסריח.
אבל אני לא בוכה, אני לא בוכה.
אני רואה אור בקצה המנהרה,
אבל אני לא בוכה, אני לא בוכה.
אני צולעת בכאב,
אבל אני לא בוכה, אני לא בוכה.
אני רואה אותו.. את חיוכו המושלם ואותה מתנשקים,
אבל אני לא בוכה, אני לא בוכה.

הלב נשבר, ידיי רועדות, עיני דמעות ומטושטשות, בטני פצועה, נשימתי מסוננת, רגלי שבורה, דם בכל מקום, אהבה כואבת.. אבל אני לא בוכה, אני לא בוכה.
כי אם אבכה.. אאבד את כל מה שאי פעם נותר לי..
צביעות, העמדת פנים, אדישות, האומץ והכוח לקום ולהתקדם למרות כל המכשולים.