סיפור על ואן דירקשיין פרק 2 (יש לכן אופציות לשם )? #.^

לא לא הכול מושלם לפחות עצלי… החיים שלי לא היו הכי מושלמים כול המעריצות של הארי לא חושבות ככה כי אני הרי חברה של "המלך החתיך החמוד הרגיש והמאמי שלהן" לפעמיים הארי מעצבן אותי אבל הוא סך הכול חמוד איך הפכנו לזוג? אז ככה אחרי המקרה המאודדדדדד "נחמד" שלירון יזמה
הרגשתי כמו סתומה אחרי שהוא שמע את החברה הסתומה שלי צורחת..
אז זה היה רגע שקט כזה ששנינו שתקנו והסתכלנו אחד על השני
"סוריי על הקטע המביך הזה" אמרתי וניסיתי לא להראות משוגעת "זה לא משנה התרגלתי"
הוא אמר לי וחייך "כע אהה" אמרתי וקמתי ללכת למטבח והוא הסתכל עליי מראש ועד רגליים "משו לא פסדר איתי" אמאתי והסתכלתי לריצפה "לא את פשוט…." הוא אמר וקם עליי "אני מה..?" שאלתי והוא התקרב קרוב לפנים שלי "את פשוט ….אוו דאמ איט" הוא אמר ונישק אותי במפתיע
"יש סיכוי שאת משתחררת היום מוקדם יותר מהעבודה" הוא שאל והתנשף
"תלוי" אמרתי כולה המומה "תלוי במה"? הוא אמר והרים את הגבות.
"תלוי לאן הולכים" אמרתי וחייכתי חיוך מבויש "לאן בא לך" הוא שאל "אממ תפתיע אותי"
אמרתי ולקחתי את התיק שלי "אז שניצא" הוא אמר "כע בטח"
אז עד כאן זה הסיפור המוזר שלי ושל הארי משם זה התפתח והנה אנחנו שנה ביחד
אז חזרה לחיים שלי למה הם גרועים יש לי סוד שלא הכי בא לי שהארי ירחם עליי או שהבנות ירחמו עליי
אני היחידה במישפחה שלי שעובדת הארי תמיד מנסה לשכנע אותי לעזוב את העבודות שלי אבל קצת קשה לי להגיד לו את האמת כי פשוט נימאס לי שמרחמים עליי.. פשוט נימאס
לא צריך לרחם עליי ביג דיל….

"אני בבית" צעקתי וזרקתי את התיק שלי לספה והלכתי למתבח עד שהרגקתי מישהו חוסם לי את הפה ומחזיק אותי בבטן "זאת חטיפה תגידי תאמת ורק את האמת" אמרה הדמות מאחורי "הארי דיי עם השטויות שלך" אמרתי ונשכתי לו את היד שחסמה לי את הפה "אהה לא רוצה לזרום פסדר" הוא אמר והרים אותי ושם אותי על הכתף שלו "האריייייי דייייייי אני אפול" התחלתי לצחוק ולצרוח באותו הזמן
הוא הפיל אותי על הספה והתחיל לדגדג אותי "דיי אתה חונק אותי" אמרתי כשאני נחנקת מרוב צחוק
"את זוכרת את הפיקנייק של היום נכון"? הוא הפסיק ושמתי את הרגליים שלי על הבירכיים שלו "תזכיר לי איזה פיקנייק"? אמרתי "אהה לא סיפרתי לך? נייל הזמין את כול החברה לאגם מול הבית שלנו"
הוא אמר "מתלהבן" אמרתי התישבתי על הבירכיים של הארי "מה הקשר מתלהבן"? שאל הארי "הוא ולירון ביחד כבר חודש וחצי אז המתלהבנית הזאתי עירגנה מסיבה" אמרתי ושיחקתי עם השער של הארי "למה את מדברת ככה על חברות שלך" ? הוא שאל והפך לרציני "אהה סתם לא עיינינך" אמרתי וקמתי מהבירכיים שלו "זה לא עיניני זה שאת לא רוצה להתפטר מהעבודה שלך זה גם לא עיניני אז מה כן עייניני"? הוא התעצבן ומשך אותי עליו "שוב פעם השיחה הזאת" אמרתי ותפסתי את הראש שלי
"כן עוד פעם השיחה הזאת "! הוא אמר וסגר את דלת החדר שלנו "נו הארי אתה ילד קטן או מה" אמרתי ודפקתי לו בדלת "לא את קטנה מימני ב-2 שנים אז שבי בשקט" הוא צעק
"מה?! איך אתה חטשב שאתה מדבר נוו האריייי" אמרתי "מה קרה עוד פעם רבתם" ראיתי את נייל .
"עזוב אני בלי מצברוח" אמרתי ונישכבתי על הספה, "אולי כדי שתספרי לו כבר תאמת" אמר נייל
והתיישב לידי "לא בא לי שהוא ירחם עליי:!! אמרתי נייל הוא כמו החבר הכי טוב שלי הוא מכיר אותי מאז שהייתי בת 10 הוא תמיד היה מטייל איתי בים ומדבר איתי הוא ניה המפלט שלי מהמציאות שלי
והוא היחיד שיודע הכול ממש הכול את זה שאני חותכת מגיל קטן את זה שאני ניסיתי להתאבד כבר
ומה קורה איתי "אני הולך ליקרוא לו כול האחרים מחכים רק לנו" הוא אמר וחיבק אותי
הארי יצא מישם והוא ניראה כועס.
הלכנו כול הדרך לאגם בשתיקה . עד שהגענו וכרגיל לירון הייתה סוג שלי "אוייי הנה החמודי שלי"
היא אמרה וקפצה על נייל בנשיקות "הארי בו שניה" ניצלתי את הרגע ומשכתי את הארי למקום מרוחק "סורי על קודם" הוא אמר ונישק אותי "לא אני צריכה להצטער" אמרתי והשפלתי מבט ישבנו שם על הדשא כמה דקות והתנשקנו הוא התקדם באיטיות ליד שלי והצמיד את שפתיו לידי ונגע בחתכים שלי "מה זה אמור להביע" הוא אמר והעביר מבט על החתכים שלי ואז עליי
הוא התעצבן ומשך אותי עליו "