וואן שוט שיראל&זאין

"זאין!" צעקתי במלוא גרוני, קולי הדהד ברחבי הבית המשותף שלנו.
ג'סי, בתנו בת החמש ישבה על ברכיי ושיחקה עם אצבעותי הארוכות, קושרת אותן האחת בשנייה.
היא קיבלה את העיניים שלי, צבען חום דבש, דומות קצת לשל זאין אבל בכל זאת שונות.
"אני בא" נשמע קולו המחוספס שהגיע מהקומה השנייה, התכוננו לצאת ללונה פארק.
ג'סי הביטה בי, היא פשוט ילדה מושלמת, נסיכה מושלמת. עורה בהיר וחלק -כמו צבע עורי שלי-, שיערה שחור חלק, מלא ברק שמפוזר על כתפי הקטנות. היא קיבלה את תווי פניו של זאין, אולי את האף שלי, כעת הלבשתי אותה בשמלה קיצית בצבע תכלת, בעוד שאני לובשת חולצה לבנה עם כתוביות וג'ינס ארוך שדחוס בתוך מגפיי החומות בהירות. "איפה אבא?" שאלה בקולה המתוק, "פה" זאין אמר מאחורי, עטף את גופי בידיו החסונות ונשק קלות ללחיי. צמרמורת עלתה בגופי, כמו בפעם הראשונה שנפגשנו, בפעם הראשונה שעיניי פגשו בעיניו. הוא ניגש אל ג'סי והרים אותה על ידו הימנית, את ידו השמאלית שילב בידי הימנית ויצאנו מדלת הבית.
.
"אני רוצה לקרוסלה!" ג'סי צעקה והצביעה על קרוסלת הסוסים המסתובבת. כמה אהבתי את הקרוסלה הזו כשהייתי ילדה קטנה. "בואי קטנטונת" זאין הרים אותה על כתפיו ולקח אותה לכיוון הקרוסלה, אם רק הייתה לי פה מצלמה, הייתי מנציחה את הרגע הזה לתמיד. בחיים לא דמיינתי שזאין מאליק יהיה זה שישחיל את טבעת הנישואים לאצבעי, זה שיעמוד לצידי בחופה, והאב לילדיי. חיי קיבלו כיוון שונה מרגע שהוא נכנס אליהם, הכל השתנה לחיוב. מי היה מאמין שיקראו לי שיראל מאליק יום אחד? טוב, אף אחד לא האמין- מסתבר שזה קרה. "את באה?" זאין הסתובב אליי בחצי חיוך מושלם, "ברור" חייכתי והתקדמתי אליהם, מדביקה את קצב ההליכה שלהם. התיישבתי על סוס פלסטיק לבן מעוטר בנוצות סגלגלות ולבנות, זאין וג'סי התיישבו על סוס חום לבן עם עיטורי נוצות ירוקות וורודות. המנגינה המוכרת החלה להתנגן, והקרוסלה התחילה להסתובב. "שבו פה, אני אלך להביא לנו צמר גפן מתוק" זאין חייך לאחר שיצאנו ממתקן הקרוסלה, אני וג'סי התיישבנו על הספסל שעץ אלון מטיל עליו צל וגורם לרוח קרירה לפזר את שיערי ולפרוע קצת את שיערה של ג'סי הקטנה.
זאין התקרב עם שלושה גושים צמריריים מתוקים וורודים, ג'סי קפצה ממני ורצה לעבר זאין, הוא חייך אליה והגיש לה את אחד מהם. אבא יותר מושלם ממנו יכול להיות? אולי אחרות יחשבו כך, אבל מבחינתי הוא הכי שיש! אני כל כך שמחה על היום ההוא בו הסכמתי לבלות עם זאין את שארית חיי.
.
"אולי נלך שוב גם מחר?" שאלה ג'סי כאשר יצאנו משער הלונה פארק, השקיעה מאחורינו, צובעת את השמיים בגווני כתום וורוד שמשתלבים יחדיו. "אולי" זאין חייך אליה, למרות ששנינו ידענו שמחר זה לא יקרה, אולי בפעם הבאה.
.
"שש ג'סי נרדמה" לחשתי לזאין, הוא הכין ארוחת ערב במטבח ואני השכבתי אותה לישון.
"יום מתיש הא?" הוא שאל כשישבתי באנחה ליד שולחן האוכל, "כן, אבל זה שווה את זה" חייכתי חיוך עדין ועצמתי את עיניי. "מה יכול להיות יותר טוב מלבלות עם שתיים מהאהבות הכי גדולות שלי?" חייך חיוך רחב ושם לידי מגש עם עוף מבושל ואורז מפוזר מסביבו. הוא התקרב אליי וסחף אותי לנשיקה ארוכה וממכרת, כמה שהתגעגעתי לשפתיים האלו. "אני אוהבת אותך" לחשתי את המשפט שיצא מפי פעמים כה רבות, ועדיין הרגשתי שזה לא מספיק.
"גם אני אותך, מאוד" אמר ונישק אותי שוב.