ZEX-משימה 6 ספיישל טיול שנתי! דוקטור לוסי בשבילכם!

קמתי בבוקר בחדר הגדול שבXEZ.
קליאו כבר הייתה מוכנה לצאת אל ההרים.
התכוננתי בזריזות,והלכנו אל חדר האוכל.
מיימון ושון ישבו בשולחן אחד ולחצו ידיים.
"לא הייתי מאמינה שהם התחברו מהר" אמרה קליאו.
הם יצאו מחדר האוכל ואנחנו התיישבנו באחד השולחנות,ואחרינו הגיעו מימה ואנאל.
"היי לוסוני" מלמלה מימה והתיישבה על השולחן.
"את תעזרי לי בתחרות היום?"
"איזו תחרות?" שאלתי.
"אני ומימה נגד היליוס" פיהקה אנאל ואכלה.
"לא נראה לי,אני,קליאו וקארין הולכות להרים היום" אמרתי ושתיתי מהמיץ.
"אבל אני צריכה אותך!" אמרה מימה,ונפלה על הרצפה.
"מימה את בסדר?" קראתי ועזרתי לה לקום."בואי,אני אחבוש את זה" אמרתי כשראיתי שריטות על הברך שלה.
"זה כואב!" בכתה מימה."את עמדת מול מתנקשים,וכמעט מתת איזה שבע פעמים,אבל שריטה בברך כואבת לך?" אמרה קליאו והביטה בה בבלבול.
"אה צודקת,אז זה לא כזה כואב" היא הפסיקה לבכות.
אחרי שסיימנו לאכול,אני,קליאו וקארין יצאנו אל ההרים.
"אהההה!" צעקה קליאו.חתול שרץ בין רגליה,גרם לה ליפול והיא התגלגלה בשביל.
לבסוף,ראשה התנגש באחד העצים,והיא נפלה על גבה.
"קליאו!" קראנו ורצנו אליה.חתול אחד רץ אל קליאו,וליקק את פניה.היא פקחה עיניים.
"זוז חתול!" קארין גירשה אותו."את בסדר,קליאו?" שאלנו.היא הביטה בנו במבט מוזר.
"מיאו" היא אמרה."מה?!" אני וקארין צרחנו.
"מיאו! מיאו!" קליאו אמרה."היא חושבת שהיא חתולה!" קראה קארין.
"תעשי משהו,לוסי!" "למה אני?" "את טיפלת במימה בחדר האוכל!"
"אבל אז זאת הייתה שריטה!" "אבל! דקה…איפה קליאו??" הבטנו סביב.
"היא ברחה לנו!" צעקתי."אוקיי,אוקיי.בלי פאניקה! אני אחפש בXEZ,ואת בהרים!" אמרתי לה והתחלתי לרוץ אל המבנה.
מאחוריי המבנה,ראיתי את שון."שון! ראית את קליאו החתולה?" שאלתי אותו.
"מה לעזאז…לא!" הוא אמר ורץ."אוי לא,אוי לא!" קראתי.
התחלתי לחפש אותה בכל המבנה.בסופו של דבר,מצאתי אותה במטבח מלקקת דג.
"קליאו!" קראתי לעברה.
היא הביטה בי,תפסה את הדג עם פיה,והתחילה לרוץ.
"אה ברור,היא חושבת שהיא חתולה,אבל אין לה בעיה לרוץ על שתיים!" התחלתי לרדוף אחריה.
היא רצה אל ההרים."זהו זה! עם היא שוב תקבל מכה בראש,היא בטוח תחזור לעצמה!"
"קליאו! את רצה על שתיים,את לא חתולה יותר!" קראה קארין."קארין לא!" צעקתי.
קליאו שלפה את החרבות מגבה,והתחילה לשרוט איתם את קארין.קארין נפלה,והתגלגלה בשביל.
ראשה התנגש באותו עץ ממקודם."קארין!" קראתי ורצתי אליה.
"את אשת ציפור?" היא אמרה.ראשה הסתחרר.
"יופי! יש לי שתי מטופלות עם זעזוע מוח קשה ביותר!" קראתי.
"היי את!! את בסדר,לעזאזל איתך!!" שמעתי את סקייבס.
הוא הגיע ועמד לידי וליד קארין."סקייבס! את יודע לטפל בזעזוע מוח?" שאלתי.
"מה?! לא!!" הוא צעק.
"תקשיב! סיפור ארוך,אבל קליאו בטוחה שהיא חתול,וקארין בטוחה שאני אשת ציפור!"
"אני לא שופט אותך ואת החברות שלך על מה שאתן עושות בשעות הפנאי" הוא התחיל ללכת.
"חכה! אם לא נעצור אותן הן יהיו ככה אולי לתמיד! לא אכפת לך שקליאו תהיה חתולה כל ימי חייה?"
"ככה או ככה היא לא הייתה ממש בת אדם" הוא אמר והמשיך ללכת.
"אנשי ציפור!" קארין אמרה ורצה אל היער.
"קארין לא!" קראתי."סקייבס!!!!! בוא הנה!!" אמרתי בטון הכי מאיים שהצלחתי לגייס.
נראה שזה עבד,כי הוא הסתובב עם מבט מפוחד.
"אתה עוזר לי! ברור לך,לעזאזל איתך?" אמרתי שוב בטון הכי מאיים שלי.
"אה..אבל..טוב" הוא אמר מאויים."בוא אל היער! קליאו וקארין שם!" קראתי והתחלנו לרוץ.
מצאנו את קליאו מנסה לטפס על העץ."מה עכשיו?" הוא שאל.
"תראה סקייבס,צריך לעשות את זה בזהירות ובעדינות" אמרתי בקול שליו.לקחתי ענף עבה,ונתתי את המכה הכי חזקה שיכולתי על ראשה של קליאו.
"מייייא…מה?" היא אמרה ושפשפה את ראשה."קליאו! חזרת לעצמך!" חיבקתי אותה חזק.
"למה יש לי ריח של דגים?" היא שאלה ואיבדה את ההכרה.
"המכה הייתה מעט חזקה מידי" הוא אמר."זה לא משנה! חפש את קארין ותכה אותה בזה" הבאתי לו את הענף:"או שתהיה בטוח שאתה תוכה בזה כל חייך!!" אמרתי בטון מאיים.
הוא נבהל,והתחיל לחפש את קארין.
חיכיתי שם עם קליאו,אולי שעה.שמעתי גם קול פיצוץ מלמעלה,והיה גם אור אדום בשמיים.
בסוף,סקייבס הגיע וסחב על גבו את קארין.
"נו?" "זה לא עבד.הכתי אותה בראש עם הענף,ואז היא קראה לי ברווז".
"לי זה נשמע כאילו זה עבד" חייכתי ולקחתי את קארין.
סחבתי את שתיהן אל המבנה,והנחתי אותן על מזרנים ליד הבריכה.
בסוף הן התעוררו."לוסי?" שאלו שתיהן:"מה קרה לנו?"
"הכל היה בסדר" חייכתי אליהן:"נהננו,צחקנו" אמרתי בקול שלב.אחר כך,שלפתי את הגרזן.
שמעתי מוזיקה בקול גבוה,ונראה שכולם חגגו.
"אתן הדאגתן אותי ממש!! מה פתאום אתן חוטפות זעזוע מוח!! אתן יודעות כמה קשה עבדתי?? אהה?
אני הייתי צריכה לדאוג שלא תיפגעו!! הרסתן לי את היום!! נראה לכן שאני אמשיך להיות הדוקטור שלכן?? אה?? הצחקתן אותי!!" צרחתי עליהן בכל הכח.
אחרי שהן עברו נזיפות קשות וכמה מכות בגרזן,כולנו יכולנו לחגוג עם האחרים.
אז…איך לסכם את היום המופלא שלי? טוב…אני לא מתכוונת להיות דוקטור! בחיייייים!!