דילמה מוסרית – הדילמה של דוקטור גיל

דוקטור גיל הוא כבר רופא מזה שנים רבות, עם ניסיון רב ויכולות רבות בתחומו. הוא לרוב ניתח אנשים במצב קריטי, כך שהוא רגיל לראות את מלאך המוות דופק על דלת בית החולים, מחכה לקטוף נשמה נוספת, אך דוקטור גיל נשבע לעצמו שהוא ייעשה את רוב העבודה, וישתדל לעולם לא לתת למלאך המוות להשלים את המלאכה שהגורל תכנן לאותו מסכן שנפגע בתאונה.
דוקטור גיל נשבע את שבועת הרופאים שבין היתר טוענת כי ישתדל להציל חיים וייתן טיפול שוויוני לכל אדם.
הוא אהב את העבודה שלו, ולו רק בשביל הסיפוק של לראות אדם ניצל ממוות בזכותו. מצד שני, הוא שנא את העבודה שלו כשראה אנשים מתים מול העיניים שלו כשהוא לא היה מסוגל להציל אותם. הוא ראה זאת עלבון אישי, כאילו ששנות הניסיון שלו לא מספיקות.
בוקר אחד, לאחר תאונת דרכים קשה לא רחוק מבית החולים, הובהלו שני פצועים: ילד קטן ומבוגר.
דוקטור גיל היה אחראי על הטיפול שלהם מכיוון שלא היו רופאים אחרים בבית החולים.
לתדהמתו גילה שהבחור המבוגר הוא קרוב משפחה שלו – בן דוד מצד אביו. הוא ביקש לטפל בו קודם, אך לפתע נזכר כי החוק מחייב להציל את הילד קודם.
הוא ראה שהפגיעות חמורות, ועליו להחליט החלטה מהירה, ויותר מכך: אם יטפל באחד מהם, השני ככל הנראה ימות…