דוב לבן אפילוג – אני (אחרון!)

השניים התחתנו באירוע פשוט. הם לא רצו משהו ראוותני מידי.
הדוב –או שמא נאמר: צ'רלס- העדיף את חיים הפשוטים עכשיו, שכן מי זוכר את יורש העצר של צרפת שחי –ומת- לפני מאה שנה?
הם חיו באזור דיי שקט, קרוב מעט לטירה שבה היו כשהוא היה תחת הכישוף.
נדי -אחיה של רוז- חקר מעט על צ'רלס, עזר לו לבדוק על הרקע שלו, מי הוא היה בעבר בנוסף למה שהוא כבר זוכר.
לשניים יש בת, נאי, והיא שובבה מקצועית בדיוק כמו אמא שלה, וגם עם רוח הרפתקנית.
היה ברור לכולם שהיא עומדת להיות בדיוק כמו רוז כשהיא הייתה קטנה, בורחת ומתרוצצת בכל מקום.
הם באמת אהבו אחד את השנייה, זה בשבילם יותר מסתם רגשות שאני "תפרתי" להם.
זה אמיתי.
זה שלהם.
רוז הצליחה לשכנע את צ'רלס יום אחד שהם יצאו לטיול שוב, כמו פעם.
"ומה עם נאי?" הוא שאל אותה אז.
"רק עוד קצת, שהיא תגדל מעט ותדע ללכת, ואז נצא לטיול מסביב לעולם שוב. והפעם בלי ארמונות שקורסים ושלגים ומכשפות שגונבות בעלים…" היא ענתה לו וצחקה את צחוקה הפרוע. הוא רק הביט בה ונדי ואבא שלה צפו בשניהם, מגחכים. "אתה הולך לשרוד איתה, אני בטוח." אמר לו פעם אחת אביה בגאווה ותפח על שכמו. "אתה חושב? התלוצץ איתו.

וכך נגמר לו סיפורנו, כשכולם מאושרים ושמחים.
ומי יודע? אולי יום אחד נפגוש בסיפור על הרפתקנית נועזת במיוחד ששמה נאי, שהכל אצלה התחיל מבריחה באמצע טיול הרים מהוריה…