מה חשבתי לעצמי?
"כן אז כאילו…" "היא כל כך…" "זה פשוט…" "חח שמעת על ה…"
"תלמידים, זה שיעור!!! שקט"
"אז היא…" "יואו מה זה כאי…" "יאללה איתה כב…"
"אולי תסתמו כבר!! יש לנו שנה הבאה בגרות ואני לא יודעת לגביכם אבל אני רוצה להצליח בה" צרחתי בכל כוחי ולפתע 37 זוגות עיניים היו מכוונות אליי.
"חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח"
כולם התחילו לצחוק. דמעות בושה עלו בעיניי, בושה על כך שניסיתי, בושה שזו הכיתה שלי.
"את במחזור או משהו?" "אחלה בדיחה שקד" "יואו קרעת אותי עכשיו".
אכזבה התפשטה בתוכי.
מה חשבתי לעצמי? שהם יקשיבו? שהחבורת צבועים האלה באמת יהיה אכפת ממשהו חוץ מהתחת של עצמם? וזה כולל רק את התחת שלהם.
השפלתי את ראשי אל המחברת, מנסה להכניס את הדמעות ולהתגבר על הגוש שהתחיל לגדול בגרוני.
תגובות (10)
חחחחחחח….. קרה לי מלאאאא!
וואו, אני הייתי נוהגת בדיוק כמוך. ויש לך ילדים אידיוטיים בכיתה. תנסי לדבר עם המנהל/ת שלך והיה כבר תבוא ותכניס להם בראש.
אווייש! זה מזכיר לי את הכיתה המטומטמת שאני נמצאת בה..
אל תתייחסי אליהם,
יש את המשפט הקבוע של המורות.
"אני בסופו של דבר אלמד 4-5 תלמידים שרוצים ללמוד"..(מששהו כזה)..
את תהיי אחת מהם.
אדיוטים!
אל תיתחסי אלהם. הם סתם אדיוטים
אוי :/
אצלנו יש עוד כמה שרוצות ללימוד, ככה שזה תמיד מלחמה בין הצועקות (אני לרוב לא מתערבת בזה, כי יש שיעורים שממש אבל ממש באלי לישון בהם, אז זה רק מחפה עליי)
אבל אני מכירה את זה, וזה מעצבן (!)
אוהבת לקרוא יש לי שאלה לגבייך…
ושקד אל תיחסם סתם פצועים בתחת
אוהבת לקרוא יש לי שאלה לגבייך…
ושקד אל תתייחסי סתם פצועים בתחת
איזה מסכנה..אצלינו שמישהי צורחת דבר כזה (וזה קורה הרבה ) כולם שותקים כי תכלס כולן רוצות להצליח בבגרות השנה
הבגרות שנה הבאה אבל זו השנה האחרונה של ההקבצות ובסוף השנה יש מבחן יחידות ואני רוצה להגיע לפחות ל4 אבל הם דפוקים לגמרי והם ממש ממש צבועים. אני שמעתי אותם מרכלים על החברים הכי טובים שלהם באוטובוס ויום למחרת הם התנהגו כאילו לא קרה כלום אני כל כך שמחה שאני לא חברה שלהם, כן יש לי חברות בכיתה אבל גם הן לא מדברות אם הכיתה כל כך והן לא צבועות.
מה השאלה?" שש זה סוד