הדר & תומר

החלטתי לטובת כל אלה שעדיין לא השלימו שהדר ותומר לא יהיו בשלב הזה של הסיפור ביחד, אני יכין להם קטעים של הדר ותומר.
אני אשמח אם תקראו:) הכל יהיה עדכני, כלומר הפרק עדכני לכל יום, הפרק של היום מדובר על היום, יום שלישי (17.9) כמו בחיים האמיתיים, סליחה אם סיבכתי..
כמובן מה שאני כותבת כאן לא קשור לסיפור, רק הדמויות קשורות

**
נקודת מבט הדר-
התעוררתי במיטה של תומר בדירתו והסתכלתי מסביב, תומר עדיין ישן.
התרוממתי מעט והבטתי בשעון שהראה שהשעה 11 וחצי בבוקר.
אני עדיין כועסת על תומר בגלל הצום, אני לא מאמינה שהיתי צריכה להיות לבד רוב הזמן..
קמתי מהמיטה והלכתי למקלחת שבדירה של תומר, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, טיפה להתרענן מהלילה הארוך הזה.
אתמול ראינו סרט עד 3 לפנות בוקר, נשארנו באותה תנוחה ונרדמנו. בכל אופן אני..
"בוקר טוב לתומרי, בוקר טוב להדרי, בוקר טוב לכולם" שרתי למתן בזמן שנשכבתי לידו בחזרה
"בוקר" מלמל וחזר לישון, "בוקר טוב!" כעסתי ונשכבתי על גבו, הוא ישן על הבטן והתרווח על כל המיטה, "הדר אני יחזיר אותך לבסיס, תחזרי לישון" מלמל
"לא, בבקשה.. אני גם ככה לא יכולה עוד לישון" התלוננתי בעצב ונשכתי את עורפו
"אני כן" אמר, זה עולה לי פאק…… "לאן?" שמעתי את תומר קורא לי
לא היה אכפת לי מכלום ותוך שניות ספורות מצאתי את עצמי רוכנת מעל האסלה ומוציאה את כל הנשמה באסלה.
גם אתמול הקאתי, וגם היום..
הורדתי את המים וצחצחתי שיניים, חזרתי אל המיטה רעננה יותר.. בערך..
הנחתי את רגליי על הגב של תומר ולגמתי מהבקבוק מים הגדול שהיה שם
"תומר עוד פעם הקאתי" אמרתי בקול עצוב, אני לא יכולה להקיא.. זה מגעיל..
"עוד פעם?" שאל תומר והסתובב אליי, התייחס אליי סוף סוף..
הוא כרך את ידיו סביב גבי והשעין את גופי עליו, ראשי נצמד אל החזה שלו בעוד שידיו מלטפות את גבי, בזמן שגבו מושכב על המיטה הרכה.
"למה את מקיאה? ספרי לי" אמר ונשק לראשי. "לא יודעת" מלמלתי בעצב
"את לוקחת את הכדורים?" שאל, "את הברזל?" שאלתי
הוא הנהן בראשו. "כן אני לוקחת" התחלתי לבכות,
"הי, אל תבכי.. זה בסדר, זאת תגובה רגילה טבעית" אמר ונשק לראשי
"אני לא רוצה להקיא" יבבתי בבכי
"זה בסדר.. אני כאן, את לא תקיאי.." אמר והחדיר לי תחושת ביטחון
"רוצה תה?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה ולקחתי נשימה ארוכה לפני שקברתי את ראשי בתיך החזה שלו, שוב.
"אמרתי לך שאת לא צריכה לצום.. מאז הצום את מקיאה, תתארני הולכים לרופא" הצהיר וקם מהמיטה וכך התנתקתי מחיבוקו.
"לא, אני לא רוצה" אמרתי בקול עצוב וחמוד בו זמנית והצמדתי את ראשי לכתפי
"לא שואל, הולכים" אמר ונכנס לשירותים ויצא אחרי כמה דקות לבוש במכנס ברמודה וחולצת טריקו v בצבע שחור.
"תתארגני או שאני לוקח אותך ככה" אמר והלך למטבח להכין לשתות, הוא הכין לו כוס קפה שחור בשביל להתעורר מהכאב ראש הנוראי שבטח היה לו מהאלכוהול..
נשכבתי במיטה בחזרה והסתכלתי על תומר מעשן סיגריה במטבח ליד החלון ושותה מהקפה השחור בו זמנית.
"הדר" שמעתי אותו קורא לי ולא התייחסתי, "הדרי.. בואי, בשביל מה לחכות? אולי התייבשת?" שאל . "לא התייבשתי, זה סתם וזה יעבור" ניחמתי את עצמי
"יש לך 3 דקות עד שאני מסיים לשתות את הקפה, תחליטי, להתלבש או לבוא ככה" אמר
התעלמתי והתעמקתי בטלוויזיה, תומר יכול לשבת בשקט..
"לא תומר!!" אמרתי וניסיתי להתנגד לו, תוך שניה היתי מורמת על כתפו,
"בעיה שלך, אני כבר אמרתי לך תחליטי" אמר ושם את נעליו בזמן שאני תלויה על כתפו, "אבל אני עם פיג'מה!!" התלוננתי
"תסתכלי על הצד החיובי, את לבושה" אמר ולקח את המפתחות מהשידה והרים זוג כפכפים איתו שיהיה לי.
"אבל אני בלי חזיה!" אמרתי בכעס ונאנחתי בעצבים
"זה בסדר.. אז תשתדלי לא להתרגש יותר מידי כשאת רואה אותי ואז לא ישימו לב" אמר,
"תומר אני מרגישה טוב יותר, באמת!! רק תוריד אותי" אמרתי ותומר לא פסח והלך לארון והוציא משם חזיה ושמלה שחורה ארוכה סטרפלס.
"אני לא יילבש את זה, ובטח שלא באוטו לידך" אמרתי בהתלוננות בזמן שהוא הרים אותי אל כיוון האוטו.
"תישארי עם פיג'מה" אמר והמשיך לאוטו,
הוא הניח אותי באוטו ונעל את הדלת בשביל שאני לא יוכל לצאת, חכם מאוד..
"אני היתי מציע לך להתלבש כאן לפני שנצא מהרחוב ויהיו הרבה מכוניות" אמר
"לא מתלבשת" אמרתי ולא הסכמתי לזוז מהמושב של הכיסא ליד הנהג
"אז תרדי ככה, ואני במקומך היתי שם חזיה כי קר בחוץ" אמר
"תעצור בצד" מלמלתי ותומר צחק ועצר בצד
"ותחזור לבית" אמרתי ותומר צחק ואמר "את מביאה לי את העצבים הכי מהר! אני בחוץ מעשן סיימי כבר" אמר ויצא מהמכונית וטרק את הדלת, מזל שהחלונות שחורים וככה מי שבחוץ לא רואה.
החלטתי להתלבש.. לבשתי מהר את השמלה השחורה וקשרתי את החוט שמתחת לחזה, את החזיה לא שמתי כי יש חזיה מובנת בשמלה..
"כנס קוף" אמרתי דרך החלון ותומר לחץ על השלט של המוכנית והחלון נסגר, מה!!
הוא המשיך לעשן סיגריה, הסיגריה השניה שלו על ההוקר, הוא ער רק חצי שעה!!
הוא נכנס לרכב אחרי שסיים את המוסיקה והגביר את הרדיו ששידר חדשות
"זה אומר שתצטרך לחזור לבסיס?" שאלתי ולא רציתי שהוא יחזור לבסיס במקום להיות איתי בחג..כי ברדיו שידרו שהגזרה מתחממת
"נקווה שלא" אמר באנחה והחליף את החדשות בשירים,
"לא שמת את החזיה?" אמר וזרק עליי את החזיה שהפריע לו על מוט ההילוכים
"יש לי בזה כבר חזיה" אמרתי וקיפלתי מעט את השמלה שיראה את הבד של החזיה, כמובן בלי שיראה את החזה שלי..
השיר 'חלמתי' של משה פרץ הושמע ברדיו והחלטתי להיות בשקט..
כשהשיר הסתיים נזכרתי שאני צריכה לקנות חזיה לבנה בשביל השמלה הלבנה שאני שמה בחג.
"תומר אפשר ללכת לקניון במקום?" שאלתי , תומר צחק ואמר "אחרי הרופא"
"אתמול היית בקניון, מה שכחת?" שאל תומר והתעסק בנהיגה
"קניתי שמלה לבנה" אמרתי ותומר הסתכל עליי וחיכה שאני אמשיך
"ועכשיו אתה צריך לקנות את הטבעת" צחקתי ותומר אחריי
"בעזרת ה' נתחתן ויהיה לך 100 ילדים" צחק
"אז מתי החתונה?" שאלתי בהתלהבות, אני בחיים לא אתחתן בגיל כזה
"הדר מה את צריכה לקנות?" העביר נושא, צחקתי והסתכלתי עליו
"אז אני צריכה חזיה לבנה, כי אין לי יפות" התלוננתי בפניו
"בשביל מה את צריכה חזיה?" צחק, "לא מצחיק" אמרתי
הוא כל שני וחמישי אומר לי בשביל מה אני שמה חזיה אם אין לי ציצי
"חיים של ברבור, אני אקנה לך" אמר
"תפסיק להסתכל!" הטחתי בו והפנתי לו את הגב, מה הוא בוחן לי את החזה
"זה לא משהו שלא ראיתי לפני" אמר וליטף את גבי בנעימות
"במקום שתשקיעי 300 שקל על חזיה שתחזיק לך את החזה, היתי עושה את זה בחינם" אמר וליטף את שיערי ומחץ את לחיי
"אני יוותר על ההצעה" אמרתי וירדתי מהמכונית כי הגענו לביקור רופא

תומר צחק ויצא מהרכב גם הוא, "אם אני צריכה לעשות משהו שקשור במחטים אז אני לא מדברת איתך יותר" הודעתי לו לפניי
"פחדנית, אל תדאגי זה כלום" צחק
"לא רוצה! תבטיח לי!" אמרתי ונעמדתי במקום ולא זזתי, "אין זריקות ואין מחטים" אמר
"לא שכחת משהו?" שאלתי, "אהה כן.. בואי כבר!" אמר ומשך בידי וחיבק אותי חיבוק חזק
"אתה אוהב אותי הכי בעולם" אמרתי, "כן תכניסי לי מילים לפה" צחק

נכנסנו לרופא וחיכינו הרבה זמן עד שקראו לנו , תומר נשאר בחוץ ואני בינתיים נבדקתי ע"י הרופא
"טוב אז אם אין שיפור במצב תבואי לפה עוד פעם, תשתי הרבה מים ותאכלי" אמר ושלח אותי לנפשי
"איך היה?" שאל תומר
"הוא אמר שאני בסדר, אתה רואה?!" אמרתי ועשיתי פרצוף של 'אמרתי לך'
"הוא אמר לך גם לשתות, ולאכול. שמעתי" אמר וכרך את ידו סביב מותניי והלכנו לרכב שלו
"מה עם ללכת לקניון?" שאלתי בהתלהבות
"רק בגלל שהיית ילדה טובה" אמר ומחץ את לחיי ,
נכנסנו לרכב ותומר התחיל בנסיעה
"שיט!! לא קיבלתי" אמרתי ותומר הסתכל עליי במבט לא מבין
"מחזור?!" אמר בתדהמה
"שיט.. לא!!" אמרתי בפאניקה
"הדר מה הולך כאן?" שאל וליטף את ראשי בזמן שנסע, הוא היה בפאניקה יותר ממני
"לא קיבלתי… מדבקה" אמרתי ותומר נאנח וצעק "את עוד תעשי לי התקף לב!" ונאנח
"אתה אמרת שנתחתן ונביא 100 ילדים, נתחיל מעכשיו" צחקתי
תומר המשיך להסתכל על הנסיעה והגביר את המוסיקה ברדיו
"תומר!!" אמרתי בקול אבל תומר הגביר את המוסיקה
הנחתי את ראשי על החלון כשתומר התעלם ממני והפנתי אליו את גבי והרמתי את רגליי על המושב קרוב אל חזי וכנראה שנרדמתי..

הרגשתי נשיקה רכה נלחצת אל שפתיי ושתיי ידים גדולות מושכות את השמלה מעט למטה בשביל שתכסה את רגליי החשופות, נרדמתי ולא שמתי לב..
פקחתי את עיניי והתרגלי לשמש המסנוורת ולחום הנעים הזה שמחמם את הגוף..
"קומי בלה שלי" אמר, בלה זה יפה,
המשכתי להסתכל עליו ולא קמתי מהכיסא, אני עייפה מידי..
"את רוצה שנחזור?" שאל וליטף את ראשי
הנדתי את ראשי לשלילה ותומר יצא מהרכב ופתח את הדלת של המקום שלי, נעלתי את הכפכפים וירדתי אל הקרקע.
התחלנו ללכת בעוד ידו של תומר כרוכה סביב כתפי וראשי על החזה שלו
"תומ.. אני השמנתי, אני לא נכנסת למכנסיים כבר" התלוננתי בפניו
"את לא.. המכנסיים בטח התקווצו בכביסה" אמר
"אני עליתי על המשקל ועליתי קילו וחצי!" אמרתי ותומר נאנח
"אני ישבור את המשקל הדפוק הזה שקנו לך" אמר והמשכנו ללכת
"את רזה, את יפה ואני אוהב אותך! תביני! וקילו וחצי לא מה שיעשה אותך שמנה" אמר והוציא סיגריה מתוך חפיסת הסיגריות
"למה אתה כועס?" שאלתי בעצב, "כי את מכניסה לעצמך ג'וק לראש שלא תוכלי לצאת ממנו!" כעס והדליק את הסיגריה
"סליחה" אמרתי בעצב
"אני שוקל להוציא אותך על נפשי לקב"ן" אמר
"למה אתה דוחף את הצבא לכל דבר! זה טבעי שיפריעו לי המשקל שהעלתי בצבא!" התלוננתי בפניו
"כי זה משהו נפשי" אמר בשקט, אני כועסת, כי הוא ניפץ לי הכל בפנים..
אבל אני יודעת שזה נפשי .. זה חזק ממני…
"אנחנו נעבור את זה ביחד" אמר תומר וחיבק אותי. הוא סיים את הסיגריה ונכנסנו לקניון
הסתובבנו במלא חנויות שזה לא אפשרי!! קניתי חזיה לבנה אבל אחרי זה הסתובבנו עוד וקניתי נעליים ומתנה לחג לכל משפחת אוחנה
לעדן קניתי עגיל לאוזניים כי היא רצתה עגילים כמו שלי
לליאור קניתי שעון ליד כי הוא לא יודע אף פעם מה השעה
לשרית קניתי צמיד עם חריטה עליו של השם שלה
ולאורי הבן אדם שדאג לי ותמך בי ואהב אותי מהרגע הראשון קניתי חולצה מכופתרת

"בבקשה תגידי שזהו!!" אמר תומר שהחזיק את כל השקיות בידו
"אני אוהבת אותך, אפילו שאני כועסת עלייך" אמרתי והשענתי את ראשי על כתפו בזמן שהלכנו
"ואם אני אגיד לך שאני אוהב אותך, ולא משנה כמה אני כועס עלייך, ואם אנחנו רבים , את עדיין תהיי בלב שלי" אמר
"כבר חשבתי שאתה רוצה להיפרד ממני" צחקתי
"חס וחלילה.. עכשיו נחזור בשביל שננוח, מחר החג" אמר
"לא הבנתי מי בא איתנו.. מי בא?" שאלתי בזמן שהלכנו
"אנחנו נוסעים לווילה שהשכרנו ונהיה שם שלושה זוגות" אמר
"ומי השלושה זוגות?" שאלתי
"ליאור ושני, דור ולין, יותם ורותם" אמר והוסיף "וכמובן אנחנו" אמר
"ומה אני ייקח איתי?" שאלתי בזמן שהתמקתי בנוחות בכיסא של הרכב
"בגדים" אמר
"אבל איזה" אמרתי בהתפנקות
"יש שם בריכה, אז בגד ים וג'קט לילה ולבוקר משהו קצר, אבל לא קצר מידי" אמר
"אתה תציל אותי אם אני אטבע?" צחקתי
"אני אשים לך גלגל הצלה" צחק , הסתכלתי עליו וחיוך נפרש על פניי אני מאושרת..
הנחתי את ידי על הירך שלו והסתכלתי עליו.
"נארגן את התיק ונשים ברכב ככה ישר נסע לשם בבוקר" אמר
"אני אוהבת אותך" אמרתי
"אני אוהב אותך" אמר