המירוץ למיליון – פרק 53

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: אחד עשר זוגות ישראליים יצאו למסע הטלוויזיוני הגדול ביותר בעולם: המירוץ למיליון. מתוכם, שמונה צוותים ישראליים שהגיעו לסלוניקי, כפיר וגיא וספיר ונעמה הבטיחו את מקומם בקטע המירוץ הבא. והערב: ששת הצוותים שנותרו עושים את דרכם אל עבר נקודת הסיום בהר האולימפוס.
המירוץ למיליון: מיד מתחלים.

(הרוטונדה.)
"צומת," הקריא מייק, לאחר שהוציא את הרמז מהתיבה, "שיחה עם האלים או מפגש עם מפלצות?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"עכשיו, המגנים וזה נשמע יותר קל, אבל חידה זה משהו שאתה יכול אולי מיד לפתור ובקלות וכל זה."
~
"נלך על שיחה עם האלים?"
"כן," אמר מייק.
הם שניהם רצו לעבר החץ שעליו היה רשום "שיחה עם האלים", ואז הם פגשו את האוראקל.
"I am the spirit of Delphi, speaker of the prophecies of Phoebus Apollo, slayer of the mighty Python. Approach, seeker, and ask."
"יואו!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"איך נגנבנו מהאוראקל."
"וואי, וואי, זאת הייתה חתיכת הצגה."
"ואז פתאום היא משתתקת."
~
"מה עם הרמז?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אנחנו לא מבינים מה היא רוצה מאיתנו."
~
"Where is the clue?" שאל מייק.
האוראקל שתקה.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"לא יודע מה עבר לה בראש."
~
"רגע, שון, היא אמרה לשאול אותה."
"אז?"
"What is the clue?"
"הזורח שווה בית שתיים עשרה," היא אמרה.
"שיואו! את מדברת עברית?"
היא שוב השתתקה.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"סתם ככה, שותקת לנו."
~
"אוקיי… זאת החידה."
"הזורח שווה בית שתיים עשרה," אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הלכנו בינתיים הצידה, לחשוב על זה קצת."
~
"יאללה, תחשוב."
"אני חושב."
"גם אני."
~

(הטיילת של סלוניקי.)
"יאללה, נטלי," אמרה גל.
היא פתחה את המעטפה.
"צריך להגיע לרו…רוט…רוטנודה…"
"רוטונודה?"
"מה שזה לא יהיה," אמרה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"סיימנו את המשימה עם השייט, היינו צריכות ללכת לרונ… רוט…"
"רוטנודה."
"לא, לא, יא עמה."
"רוטונדונטה?"
"רונוטודה?"
"משהו הזוי כזה."
"כן."
~
"יאללה, נטלי, שלא נהיה אחרונות."
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"הקיצר אני רצה לאוטו, תופסת איזה בחור עושה לו עיניים ככה."
"והיא בשיא הזה אומרת לו:"You go to Rotutunda"?"
"ואז הוא כזה: "Now yes."."
"אויש, איזה חמוד הוא היה."
"הכי חמוד."
"אבל לא חמוד כמו אלכסנדר שלי."
"נטלי עוד לא התגברה על אלכסנדר שלה."
"כי הוא כזה חתיך! כבר סיכמנו אני והוא! אני זוכה במיליון, טסה לאסטוניה, נפגשים, הוא טס לישראל, עושה עלייה, מתגייר, מתחתן איתי, נולדים לנו שלושה ילדים, אנחנו חיים באושר ועושר וגל יכולה לקחת איזה עשר אלף."
"וואי, אחותי, לא מגיע לי כסף?"
"איזה, לך לא מגיע כלום."
"סליחה?"
"מה ששמעת."
"יואו, איזה עמה."
"לא את."
"לא את."
~

(בסירה של אלון ויובל.)
"יש לי בחילה," אמר אלון.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"השעה היא כבר בערך חמש אחר הצהריים, די מאוחר, אני על הסירה, יש לי בחילה."
"אלון המסכן חוטף כל הזמן מחלות ים."
"כל הזמן, תמיד, אני רק עולה לים – יש לי בחילה."
~
"זה תלוי בך," אמר אלון.
"ואם אני אפספס בגלל שזה אתה צריך לעשות, אתה שוב תצרח עלי?"
"אני לא צרחתי עליך."
"אתה כן."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"הבוקר בעצם, במשימת הניווט, אלון ממש יצא עלי בגלל טעות בניווט, ופחדתי שזה יקרה גם עכשיו עם השייט."
"אני לא יצאתי עליך."
"אלון, מילא היית יוצא עלי ומבקש סליחה, אבל אתה ממש צעקת עלי ואתה עכשיו מכחיש."
"אתם סתם מדמיינת."
"טוב, אני מדמיינת."
~
"בואי לא נפתח את זה עכשיו, בסדר?" שאל אלון.
הם שניהם התרכזו.
"הנה זה! הנה זה!" קראה יובל.
היא ניסתה לתפוס את זה אבל פספסה.
"פספסת?"
"כן."
"נו באמת, יובל!"
"אלון, זאת גם אשמתך!"
"לא זאת לא!"
"אתה לא עושה עכשיו כלום!"
"אני אבל עם מחלת ים!"
"ואני לבד כאן, אז תפרגן כבר!"
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"כן, מאוד תסכל אותי שהוא לא היה מסוגל לפרגן קצת, והוא רק העיר לי."
"זה אבל בגלל שזה מירוץ. אין זמן לשטויות."
"אתה ראית בעצמך שזה לא עובד ככה."
"אז למה הגענו ראשונים באתונה?"
"כי באתונה היה לנו מזל."
"לא, כי פשוט לא עשינו שטויות."
"אנחנו לא עושים שטויות."
"תגידי את זה למקומות שתמיד הגענו אליהם."
"טוב, אלון."
"מה טוב אלון?"
"אתה ממש ניג'ס לפעמים."
~
"תרד ממני קצת!"
"אני לא עושה כלום!"
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"ואני עם בחילה, והיא סתם ממשיכה להציק לי ככה באוזן."
"אני לא הצקתי לך!"
"את חפרת לי כמו שאף פעם לא חפרו לי."
~
"טוב די, די, שקט."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"אתה רציני עכשיו?"
"כן."
~

(הרוטונדה.)
"מה כבר זה יכול להיות?" שאל מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ניסינו לחשוב לכל מיני כיוונים, לכל מיני רעיונות, דברים יצירתיים כאלו, משהו שקשה לחשוב עליו."
~
"אתה חושב שאנחנו שוברים את הראש יותר מידי?"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"כבר התחלנו להציב מספרים בגלל השווה, להתחיל לנסות לראות אותיות, לערבב הכל. מה שלא תרצו – עשינו."
~
"מה זאת אומרת?"
"אולי זה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים שזה," אמר שון.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הבעיה בחידות כאלו זה שזה יכול להיות ממש הרבה."
~
"זה אולי שם של מקום?"
"אבל איזה מקום?"
"אני לא יודע, אני מציע רעיונות."
"לדעתי זאת איזו מילת קוד שאמורים להגיד לאוראקל."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"בקיצור – הייתה לי הרגשה שזה ייקח קצת זמן."
~

(במכונית עם אורין ודור.)
"יואו, אני מתרגש," אמר דור.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אחרי שאתה עובר כמה קטעי מירוץ, שאתה כבר עברת ארבע מדינות, אתה כבר לאט לאט מתחיל להרגיש את התחרות, יש בך אדרנלין כזה של לעבור לשלב הבא, לא להיות מודחים, ואחרי שבאתונה לא הייתה הדחה, ברור שבסלוניקי תהיה, וזה לחץ של לא להגיע אחרונים."
"זה אבל גם מספק שאתה יודע שאחרי יום ארוך אתה פתאום מוצא את עצמך בדרך לנקודת הסיום."
"זה מאוד מרגש."
~
"לדעתי אנחנו מגיעים למקום ממש גבוה," אמר דור.
"כמו תמיד," אמרה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"הבעיה שלנו היא שקטע מירוץ אחד אנחנו מגיעים למקום גבוה, קטע מירוץ הבא אנחנו נופלים, ואז שוב ושוב…"
"וכל מה שנשאר לנו לקוות זה שלא משנה מה, אנחנו עדיין תמיד נצליח לעלות למעלה."
~

(במכונית עם אנריק ומעיין.)
"יאללה, אבא, זה לא הזמן להתברבר, אתה יודע את הדרך?"
"כן."
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"כבר איבדנו את המקום שלנו בגלל טעות בפנייה, אז הפעם לא השארנו מקום לטעויות, בחנו את המפות, אבא דאג לזכור אותן."
"מעייני הייתה בתפקיד של לזכור הכל ולדעת מה שצריך לדעת."
"הכל."
~
"אנחנו נצליח, אבא."
"אני בטוח."
~

(הרוטונדה.)
"שיואו! שון! יש לי את זה!" אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"פתאום קפץ לי משום מקום הרעיון."
~
"נכון היו שנים-עשר אלים?"
"נכון," אמר שון.
"איפה גרו האלים?"
"בהר ההוא…"
"האולימפוס."
"אז זה היעד?"
"נשאל את האוראקל."
הם ניגשו לאוראקל.
"הר האולימפוס," אמר מייק.
האוראקל נשארה בשקט לכמה שניות ואז אמרה:"You'll be reaching mighty Olympus today,
for a good position, you shall pray.
You'll reach the pit-stop, there is no doubt,
Hurry up! Last team there will be out…"
"יש!" קרא שון וחיבק את מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"פתאום, גם התחבקנו בפעם הראשונה."
"בכלל, בקטע המירוץ הזה התחלנו להבין בעצם שאנחנו באמת מתחילים להיות אחים, ולא סתם אחים חורגים."
~
"נקודת סיום, מייק!"
"נקודת סיום, שון!"
הם שניהם רצו מהר לרכבים.
"תנווט מהר, כדי שלא נגיע אחרונים."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"כבר התחיל להיות מאוחר, היום נגמר, זה באמת היה הזמן לנקודת סיום."
~
"בוא, מייק, רק שלא נגמור עכשיו את המירוץ."
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"גם כשאתה חושב שאתה מוגן, אתה לא יודע עד כמה אתה לא. אתה יכול פתאום למצוא את עצמך למטה באורח פלא."
"זה מירוץ הפכפך מאוד."
"בדיוק."
~
"צריך לעבור בלוח החשיפה," ציין מייק.
הם הלכו ופתחו את הלוח הקטן שמתחת לשם שלהם.
"רק אורין ודור," אמר מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"ציפינו שאורין ודור ישימו לנו פרסה אחרי מה ששון עשה באתונה."
"אני לא עשיתי כלום."
"פשוט שתוק. אז כן. ציפינו לזה."
~
"יאללה, בוא מהר לנקודת הסיום."
~

(הטיילת של סלוניקי.)
"אוקיי, אלון, אנחנו מתקרבים לחוף, עושים את זה," אמרה יובל.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"בפעם הראשונה פספסנו את הרמז, אז היינו צריכים לעשות את זה שוב."
"מה שאומר – עוד בחילה."
"כן."
~
"לא משנה מה, מתאבדים על המעטפה."
"אני לא יכול."
"אלון, אתה יכול. זה הכל בראש שלך. פשוט תתעלם מזה, תחשוב על המשימה ותעשה את זה."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"והפעם לא רציתי שיקרה מצב שנפספס, ניסיתי לשכנע גם את אלון."
~
"לא משנה מה – זה יהיה מאחורינו."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"ואנחנו מתכוונים לעלות לעוד שייט, אלון בדיוק סיים לשתות, ואת מי אנחנו רואים?"
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"אנחנו רצים לעבר המשימה, לעבר הסירות ואנחנו רואים את אלון ויובל."
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"והם הציצו לנו משום מקום, וזה אומר שעכשיו זה דו-קרב, אנחנו נגדם ואם נפספס שוב… זהו."
"מקום אחרון."
~
"יאללה, שייחשב," אמר אלון.
"בלי רחמים, רוי! אני לא חוזרת הביתה היום!" צרחה קורן.
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: אלון ויובל ראש בראש נגד קורן ורוי. מי מהזוגות ייצא ראשון מהמשימה? כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.