האהבה , לא מבין איך ככה זה עזב אותי .

״אנחנו לא …. אנחנו לא יכולים להיות ביחד ״ .
היא אמרה פולטת מבין שפתייה העבות .
זה הדבר היחידי שזכרתי מאותו הערב ,
שהחזקתי את סנטרה הרך בידי הגדולה והחמה , קירבתי אותה אליי .
איך פי נשמט מכאב , מעצב , ממועקה .
היא הייתה כל עולמי , הבן אדם היחידי שהבין אותי .
בטוב וברע , היא הייתה איתי .
כל שניה , דקה , פעימה , מאית של השניה ,
היינו ביחד , בילנו אחד עם השני ,
עינייה החומות כשקד , שפתייה הורדרדות ,
שרק משאירות טעם של עוד ,
המחשבות , המילים והלחישות ,
הדחיבות המגע , האהבה ,
הכל היה כל כך אמיתי ,
כל כך מוחשי ,
אני לא מאמין ,
איך תוך שניה ,
זה עזב אותי .