העפיפון שרצה לברוח

אני הוא העפיפון. אני סימן החופש. אבל אני, אף פעם לא מקבל חופש. אני כל הזמן כבול בשרשרת פלסטיק, ואני הופך למשהו מעורר השראה.
למה? אני שואל. איך חפץ יכול לעורר השראה אם הוא בעצמו, לא מקבל את הדבר הבסיסי והחשוב ביותר. חופש.
אז יום אחד החלטתי, שאני רוצה לברוח. שאני רוצה לנדוד באוויר החם שזורם בימים האלה. שאני רוצה אפילו להיתקע בתוך עץ, אבל כשאני חופשי. כשאני לא כבול, שאני לא מחויב להיות צעצוע של מישהו, ושאני לא חייב להיות זה שיסבול את השליטה הבלתי נסבלת הזו, כי בעצם, מה טובים החיים בלי שליטה על החיים?
לפי דעתי, הפחדנים הם אלה שלא בורחים. הם אלה שנשארים במקומם כי נוח להם וכי הם לא רוצים לקחת אחריות על החיים שלהם. הם אלה שיותר מידי עצלנים בשביל לקום ולעשות משהו משנה חיים, ובאמת מעורר השראה. משהו שעוזר לך להתמיד ולרצות בחיים, שנחשבים מקודשים. אבל בעצם, אתה הוא האדם שמחליט אם הם יהיו מקודשים. המעשים שלך. החשיבה שלך. החברים שלך. ואפילו השירים שלך, הם אלה שעוזרים לך להחליט האם החיים באמת מקודשים.
עכשיו אני יוצא, למסע כזה. למסע משנה חיים ונקודות מבט.

עברתי את זה! אני חופשי! לבסוף, אני יכול להיות מי שאני!
ועכשיו אני מתחיל לתהות, מדוע האנשות (האידיוטית לחלוטין אני חייב לציין) לא מעריכה את החופש שלה? מדוע היא מתייחסת אליה כאילו היא מובנת מאליו? הרי שהאנושות, לא כל-כך חופשית כמו שהיא חושבת..
הם צריכים כל-בוקר ללכת למקום מיוחד שלומדים בו, לפי מה ששמעתי הוא נקרא "בית ספר". הם חייבים ללבוש מדים מיוחדים לבית הספר, כל הזמן אותו הסמל. כשהם חוזרים הם חייבים לעשות שיעורים, ולא, הם יקבלו עונש. הם חייבים להצטיין בשיעורים, אם הם רוצים להיות מוערכים. הם חייבים ללכת ליחידה מוזרה שנקראת צבא, ולא, הם יעברו על החוק. הם כבולים בשרשראות. כמו שאני פעם הייתי. אבל הם, אפילו לא שמים לב לזה.לא אכפת להם שהם לא חופשיים, וזה מה שמכעיס אותי הכי הרבה. האנושות, היא עצמה, פחדנית. כולם צריכים לגדול כמו כולם. זה כמו פס יצור של ילדים.אבל יש כמובן, את היוצאים מן הכלל. יש את אלה שבאמת אמיצים. יש את אלה שבאמת רוצים לעשות משהו בחיים שלהם.
ואת זה אני יכול להגיד לכם.
כי אני,
אני העפיפון שרצה לברוח, אבל לא הרשו לו.
לא הרשו לו, כי הוא היה כבול בשרשראות.
שרשראות פלסטיק, שמנעו ממנו, להגשים את חלומו.
ולצערי,
זה מה שהאנושות עושה ליצורים שמתקיימים בה.
כי האנושות,
היא פחדנית. היא יותר מידי פחדנית בשביל לשחרר משהו שהיא אוהבת. כי כל עוד היא מרוויחה מזה, לא אכפת לה.
האנושות היא בעצם מפלצת מרושעת. היא אנוכית, שקרנית ופחדנית.
הלוואי, הלוואי שהיא הייתה שונה…
הלוואי שהיא הייתה הופכת למפלצת טובה.
מפלצת טובה.
כמה מוזר זה נשמע.
אבל מה שכן טוב באנושות, זה שכל דבר מוזר, בצורה מסוימת, הוא הגיוני.