יומנה של נערה מתבגרת ,

יומנה של נערה מתבגרת 
*********
תמיד אומרים שגיל ההתבגרות זהו גיל שעוברים בו הרבה מאוד מכשולים והרבה מאוד אכזבות והרבה מאוד דברים שבעצם עוזרים לנו ומשקמים אותנו לחיים הבאים , לחיים טובים , אך כמו כול ילדה שלא מבינה אני עשיתי טעות , 
אולי אפילו הרבה , הרבה מאוד , 
לא השכח את היום הזה , שהתחלתי להכנס למקומות אסורים אבל אני איני כזאת , אז למה לפלתי לכול המקומות האלה ?! ארי אני תמימה ככה חשבתי לעצמי אבל כמו כול נערה מתבגרת שלא חושב על מה שהיא עושה או אומרת אני הכנסתי את עצמי לתוך כול הסיבוך הזה , זה התחיל בסתם צאט , הכרנו התכתבנו פה ושם וזה היה לי ממש כיף , 
עד ש.. הבנתי שזה אסור , שמה שעשיתי זה פשוט טעות , אבל אני מתבגרת שמצטערת על הכול איזה תמימה אני חשבתי לעצמי כזאת טיפשה , כן אני פשוט טיפשה , 
רוזה ישבה בחדרה מנסה לשחזר את כול מה שקרה לה באותו ערב , 
זה היה ביום חמישי אני זוכרת התחלתי להתרגן לפגישה שבעצם אף אחד לא ידעה עליה מעולם לאף אחד לא סיפרתי על אותו בחור שאהבתי ולא ראיתי , התכתבנו שלוש שנים ולעולם לא דיברנו לא שמענו אפילו אחד את השניה , עם הזמן הרגשות והלב נפתח והרגשתי שאני אוהבת , לא שידעתי מה זה אפילו לא ידעתי מה זה לאהוב אבל הרגשתי רגשות , כול הפעמים שדיברנו הרגשתי ממש שאני מתאהבת כול פעם מחדש אבל היום הזה יגיעה אני והוא היינו צריכים להיפגש , 
אבל את הפגישה הזאת גם לא עולם לא הקיים , אני עושה טעות שעליה אני מנסה להילחם אבל לא מבינה שלא תמיד בחיים הכול בא במילחמות , 
פתק חדש היום התאריך 3 ביולי שנת 2008 ואני יושבת וכותבת פה ומנסה לעשות קצת סדר , להבין מה ואיך ומה אותי תמיד מועד , אך קשה להבין ויש גם מחשולים בחיים , כמו כול מתבגרת , שבעצם מנסה לגלות כמו ילדה קטנה שלא מבינה , ליפעמים הפחד בא מהחושך עם תבוא מתוך הפחד לא המצאה בי שום מקום בשבילי אבל תמיד יש את רגעי השמח רגעי העצב , עם הזמן גם אהבה תבוא וכול דבר אחר שמתבגרת צריכה להבין , 
אך לכול אחת יש את האישיות שלה 
כול מתבגרת מבינה את הגיל הזה בצורה אחרת , 
תחושה של לבד מכירים אותה ?! 
את התחושה שאתם חושבים שאתם לבד ושאף אחד לא שומע ?! 
מכירים את זה שאתם רוצים לצעוק ליפול מהשמים ולהגיד דיי בבקשה הפסקה אני רוצה לנשום מעת , 
מכירים את התחושה של אובדן ותסכול והבילבול , מכירים את זה שאתם לא מבינים מה אתם בעצם רוצים ?! 
מכירים את זה שאתם מפחדים להגיד את מה שאתם מרגישים ?! 
מכירים את זה שאתם ליפעמים עוצרים אבל לא יודעים איך להמשיך ?!
מכירים את זה שיש כאב אבל היא עובר וזה כמו פצה שנשים עליו מלח איך הוא שורף ?! 
מכירים את זה שאתם רוצים להגיע הכי רחוק שאפשר ולנסות להרגיע ?! 
מכירים את התשובות לכול השאלות ?! 
לא, זה תמיד ככה 
יש ימים שהכול שקט ורגוע , 
ויש ימים שהכול שמח ופורח , 
ויש ימים שהכול רק עצבים 
ורק רוצים שהיום הזה יעלם לנו הכי מהר שרק אפשר , אז אתם מכירים את זה שאתם לא מבינים ליפעמים מה ההורים רוצים ממנו ?! ולמה הם יושבים לנו על השכל בלי סוף , 
מכירים את כול הבעיות שאנחנו נתקלים אליהם ליפעמים זה נירא כאילו זה רק אנחנו לבד בעולם הזה , 
אבל תאמת גם אני מתבגרת וגם אני כמו כולם עוברת , הרבה דברים , לא תמיד החיים קלים אבל עם מחייכים 
אפשר להבין שזה הגיל הזה אבל למה הגדולים לא מבינים ? 
היום התאריך 4 ביולי שנת 2008 
ראיתי את הדמעות בעיניה , הרגשתי את הכאב שכואב לה , זה כואב לה אני ידעתי אך הסתרת את זה ממני כול הזמן הזה ?! את היית חייבת לספר לי , למה לא סיפרת לאף אחד , למה את נתת לי להרגיש שהכול בעולם שלי זהב , למה את לא מבינה שזה כואב לי יותר , 
אבא לא חוזר , השעה מאוחרת את מהבוקר עובדת כול כך קשה , 
את מנסה הכי טוב שרק אפשר בשבילנו בשביל שיהיה לנו טוב , 
אבל את לא מבינה שזה כואב לי , 
שאת עצובה אימא אני לא יכולה לראות בעינים שלך את הדמעות זה כואב לי מאוד , אימא את הכי חשובה לי את כול הנשמה שלי את החיים שלך נתת לי את כול כולך , אימא בבקשה ממך אל תשברי לפחות לא בשבילי , 
כול השנים האלה שאת היית מחכה לו היא אפילו לא היה בא , את חשבת שעם כול הרועה הזה ואולי טוב ואולי רע את חשבת שאני שמחה לא זה זיוף מוחלט זה לא חיוך זה עצב , הלב שלי מועק אני מרגישה חלולה כאילו לקחו את ליבי ושברו אותי לרסיסים , 
אימא למה שתקת כול השנים ,?
בשביל הכבוד שלנו של המשפחה ?!
בשביל שאני ירגיש שהכול בסדר ?! 
אבל זה לא בסדר אז למה לעולם לא סיפרת לי ??? למההה 
היום התאריך 12 באוגוסט , שנת 2009 
למה תמיד זה ככה למה לעולם לא הרגיש הכי יפה הכי מקובלת שיש בחברה למה לעולם לא קיבלו אותי איך שאני הייתה לי חברה אבל היא הייתה עברה כן זה משפט שאימא תמיד הייתה אומרת לי והיא צדקה , 
למה אני מרגישה שונה מכולם ?! 
למה אני לא אוהבת את עצמי ?! 
אני מעדיפה עכשיו לסגור ולא לדבר יותר כואב לי מאוד …. 
היום התאריך 17 באוגוסט , שנת 210 
יומני היקר חברי הטוב אני רוצה לספר לך משהו , בחיים לא ספרתי לאיש את מה שאני מרגישה לעולם לא נתתי למישהו תחושה שהוא לא בסדר תמיד אני מנחמת מרגיעה ואני היד שמלטפת אבל לעולם לא היו שם בשבילי גם ברגעים שהכי כואבים , גם שאני מנסה לתקן ולהבין אני תמיד שבורה מיביפנים , 
למה אני לא מבינה מה אני בעצם עושה ?! 
אני רוצה לישתנות אך לא מצליחה , 
לא נותרו לי כוחות אני מעדיפה לברוח לעולם שקט עם הרבה מנוח , 
שלום ולא ליתראות לך יומני היקר , 
************
אני רוצה לספר לכולם משהו את הקטעים האלה כמובן כתבתי ממזמן מצאתי את זה היום ( הם לא עלי ) אולי חלקם , 
אבל מה שאני רוצה להגיד לך זה שאתם פשוט צריכים להיות שמחים שמי שאתם ולהגיד תודה בכול יום לבורא עולם שהוא בעצם נתן לכם חיים נתן לכם להבין מה טוב ומה רע אבל לא תמיד לטובים הכוח טוב , ולא תמיד לרעים הכול רע ככה זה העולם הוא גלגל , 
אני רוצה להגיד לכם שמה שכתבתי פה זה בעצם רגשות שנערה מתבגרת מרגישה והיא בכול יום משתפת את יומנה , בתחושות שלה ובאיך שהיא , 
אני מקווה שהבנתם אותי 
סוף ,