אוהבת אותך אפילו ש…פרק 15

פרק 15

אז אחרי שביקשתי ממאור סליחה על ההתנהגות הלא אחרית שלי ותודה על כל מה שהוא עשה בשבילי , כי בסך הכל אנחנו באמת בקושי מכירים. הוא לקח אותי הביתה במכונית הצהובה שלו, האמת שבדרך כלל אני לא מתלהבת ממכוניות, אבל היא באמת הייתה פשוט ואו. בדרך לבית שלי הוא סיפר לי קצת עליו, הוא בן 20 הוא ברמן כמו שכבר ידעתי. לא מזמן הוא נפרד מחברה שלו. הם היו ביחד שנתיים. הוא מדריך גלישה, מזכיר קצת את ירדן בקטע הזה.
כשהגענו לבית שלי הוא נפרד ממני בחיבוק ונשיקה בלחי ונתן לי את המספר שלו. הבטחנו להיפגש. הוא מצא חן בעיני אחרי הכל, אהבתי את הדאגה שלו אלי. ואת העובדה שהוא קרא לי קטנטונת.

על השולחן בסלון חיכה לי פתק ' הי שני מקווים שנהנית אתמול. אם את רעבה יש אוכל במקרר תחממי לך, הלכנו לטיילת ולא היית זמינה. אוהבים ' אז כנראה שאני לבד בבית. איזה כיף. אפשר להיות עם הדלת פתוחה בשירותים.
אז דבר ראשון הטענתי את הטלפון שלי. 14 שיחות שלא נענו. אוי ואבוי לי.
ארבע מנועה. ארבע מאלמוג. אחת מבר. שלוש מאימא. שתיים ממספר לא מוכר.
חזרתי דבר ראשון למספר הלא מוכר מתוך סקרנות כמובן. מצלצל. מעניין מי זה.
" הלו ? " ענה לי קול נשי. " היי מדברת שני ראיתי שהתקשרו אלי פשוט ו-"
" אה כן היי שני זאת קרין מפיצה האט היית אצלנו בקשר לעבודה.. רציתי להתקשר להגיד לך שיש לי משמרת בשבילך עוד שעתיים בערך את יכולה ? " היא קטעה את דברי. עבודה עכשיו ? ממש לא היה לי כוח פיזי\נפשי. " כן בטח אני אגיע תודה " למה אמרתי את זה ? כנראה שבגלל שאין לי שום דבר אחר לעשות. ובעיקר אין לי כסף. " אחלה את המדים תקבלי כבר אצלנו. תבואי בשחור. " היא אמרה וניתקה.
התקשרתי אחר כך לנועה והתנצלתי על ההתנהגות שלי אתמול. היא סלחה כמו חברה אמיתית וכשסיפרתי לה שאני עובדת היום היא הבטיחה לבוא לקנות משולש.
שתיתי נס קפה ורבצתי קצת מול הטלוויזיה אחרי זה . לבר אלמוג ואימא לא חזרתי.

כשהגעתי לעבודה הציגה לי את עצמה זו שדיברה איתי בטלפון. היא בערך הבוסית. היא הראתה לי את העמדה שלי והסבירה לי שבכמה הימים הראשונים אני יהיה בטלפון עם הלקוחות ורק אחרי זה אני יהיה במטבח. ראיתי את שאר העובדים , הם היו בערך חמישה. וכולם נעצו בי מבטים. אחת מהן היתה עם שיער בלונדיני ארוך ועגיל באף. היא חייכה אלי.
שמתי את הכובע והחולצה של הפיצה. הוא נראו עלי גרוע אבל לפחות היו בצבע אדום. התנחמתי. התייצבתי ליד הטלפון וממש אחרי שניה הוא צלצל.
" פיצה האט שלום " אמרתי והרגשתי סמכותית לשנייה. בכל זאת, לקוח ראשון.
" היי מדבר בר אני רוצה להזמין מגש פיצה עם זיתים " שמעתי את הקול שלו מעבר לקו. כמו תמיד, עברו בי אותם הצמרמורות שמופיעות תמיד כשאני שומעת אותו.
" בר ? " נפלט לי. יודעת שזה לא מה שאני אמורה להגיד לו.
" מה את עושה שם ? " הוא אמר לי בקול מוזר. " לא ידעתי שמעסיקים שם תינוקות " הוא הוסיף והקול שלו לא היה מוזר יותר , הוא היה עוקצני.
" אל תשגע אותי טמבל " לא שלטתי בזה. הפתיל הקצר שלי נכנס לפעולה.
" טוב אכפת לך לחזור לעבודה ? " הוא העביר נושא. ממש התחלה טובה יש לי.
" מה אתה רוצה איזה פיצה ? " שאלתי כי הוא כבר בילבל אותי לגמרי.
" את זו שעל הפרצוף של רונה חחחח " שמעתי צחוקים ברגע. זיהיתי את הקול של שי.
" עם זיתים מה קרה כבר הספקת לשכוח ? " הוא אמר אחרי כמה שניות וצחוקים מעבר לקו.
" מה לעשות שאתה לא בראש המחשבות שלי " למה מי הוא בכלל ? העבודה פרחה מזכרוני בכלל.
" אני בטוח, עכשיו הקטע שלך זה לעשות שטויות עם מבוגרים נכון ? " הוא אמר ונשמע כל כך מגעיל. אני שונאת אותו !!!!!!
" עוד כמה דקות הפיצה המזדיינת שלך תגיע. זה עולה 30 שקל. מקווה שתיחנק " סיננתי וניתקתי את הטלפון. חתיכת אדיוט זה מה שהוא.
" תגידי לי שני מה עובר עלייך אני יכולה להבין ? " קרין נעמדה מולי וצעקה. אוי פאק. אני כזאת מטומטמת.
" סתם זה.. הוא לא לקוח. " התגוננתי. רק שלא תפטר אותי רק שלא תפטר אותי. רק שלא תפטר אותי !
" הוא הזמין פיצה ? " היא ממש כועסת. " כן אבל- " היא קטעה אותי " אז הוא לקוח. לא אכפת לי מה הוא עשה כדי שתדברי אליו ככה ולא אכפת לי מי הוא בשבילך . לקוח זה לקוח ואת תדברי אליו בכבוד ותייצגי את המקום. מובן לך ? אני לא רוצה טעויות כאלה שוב שני " אוף ! התחלה גרועה שלי. הנהנתי וחזרתי לעמדה שלי, מודיעה לעובדים במטבח על ההזמנה של בר. האדיוט הזה.
" היי " הילדה עם השיער הבלונדיני נעמדה לידי. מחייכת. נדמה לי שהיא מהשכבה שלי.
" היי " החזרתי לה. היא נראתה ממש נחמדה.
" היום הראשון כאן תמיד קשה, אבל כולנו עברנו אותו. אל תתרגשי מקרין היא סתם כלבה " היא אמרה ונשענה על הדלפק. עדיין מחייכת אלי. צחקתי .
" נטלי דרך אגב " היא הוסיפה ובחיוך שלה גילתי עגיל נוסף. סמיילי. תמיד היה לי חלום לעגיל כזה.
" שני " אמרתי והטלפון בדיוק צלצל. היא חייכה והלכה משם .
העבודה נמשכה בערך עוד כמה שעות טובות . בין הטלפונים אני ונטלי דיברנו. היא מוצאת חן בעיני. נראית מגניבה. הסתבר שהיא בשכבה שלי, אבל היא חדשה יחסית ומסתובבת רוב הזמן עם המופתניקים. קבענו להפגש מחר בהפסקה. מעניין אם הבנות יתחברו אליה.

הגעתי הביתה. סחוטה. גמורה. מתה מעייפות.
" הי שנינוש איפה היית ? " אימא שלי שאלה ונשקה לראשי.
" בעבודה, לא סיפרתי לך עדיין. אני עובדת בפיצה האט " אמרתי ונשענתי על השיש.
" או הגיע הזמן בהצלחה מאמי שלי " היא חייכה ואז צחקה. " בדיוק מקודם הזמנתי משם פיצה, אני מניחה שאת לא רוצה חתיכה ? " היא הוסיפה. ממש ממש לא רוצה חתיכה !!
צחקתי לשלילה ועליתי לחדר שלי.
אחרי מקלחת קצרה שניקתה ממני את כל היום המוזר הזה הלכתי לישון. מקווה ליום ראשון לא גרוע ממש, אלא גרוע קצת. בכל זאת, יום ראשון.

בבוקר לא הספקתי להתארגן. אני מאחרת. מסתבר שלעבוד בפיצה זה מתיש יותר ממה שחשבתי.
נכנסתי לכיתה בדיוק דקה לפני הצלצול. רצה כמו טיל. כימיה. שונאת כימיה.
התישבתי במקום שלי ליד לירן. תמיד אנחנו יושבים ביחד בכימיה.
" למה את לא יושבת ליד ירדן ? חשבתי שאת מעדיפה אותו על פני " הוא אמר בטון טיפה מתנשא שלא הכרתי אצלו. ואז הוא פשוט קם מהמקום שלו . משאיר אותי שם לבד.

על מה הוא מדבר ?