וואנשוט מורן&זאיין

רצתי לאורך הרחוב הארוך בו אני גרה.לונדון הייתה קרה בשעה זו של הלילה.
מצחי השזוף נטף זעה,ונשימותיי היו קולניות עד מאוד.
הרגשתי כי חם לי אף על פי הטמפרטורה השוררת בחוץ ברגעים אלו.

קולות צעדים נשמעו מאחורי,עצרתי את הריצה כדי לבדוק מי זה היה.
נער חתיך שנראה בן 20 לכל היותר רץ,ועיניו החומות תפסו אותי כמו פרפר ברשת,התהפנטתי למראה העומק שנראה בהם.ווואאאווווו מורן!!!איסי גירל,אסור לך להתאהב.את פוראבר סינגל זוכרת?

המרצתי את קצב ריצתי,ומהר מאוד התרחקתי מהבחור המושך.
לאחר שהאטתי במעט,שוב נשמעו רעשי ריצה,הבטתי לאחור,אותו הנער.
"הי אתה!!!" צעקתי אליו,נחושה לגלות מה זה."מי אתה?ולמה אתה עוקב אחרי?" הרמתי עליו את קולי,כעוסה במקצת,אך בו בזמן מגחכת בלעג.

"זאיין,נעים להכיר!"הוא ענה לי בטון שקט ונעים,לא מושפע ממני בכלל."למה אתה עוקב אחרי?"שאלתי בשנית,קצת מרוגזת מתשובתו השלווה שלא היה ניכר בה שום פחד.
"לא עוקב אחריך,רק נהנה מהנוף" ועוד איזה נוף…חשבתי עצמי במרירות מעושה.
"תעיף את העיניים שלך מהתחת שלי" סיננתי אליו והמשכתי לרוץ.

לאחר דקות ספורות,התחיל לרדת גשם.המכנסיים החמות שלי כבר היו רטובות,ונעליי הנייק הגבוהות שלי
נהרסו מהמים.אוי פאק אמרתי לאוויר.בעודי מתפללת כי הגשם יפסק.
לפתע סווטשרט חם הונח על גבי.זאיין עמד מאחורי,בידו מטרייה גדולה ושחורה,וראיתי שהסווטשרט שנתן לי הוא הסווטשרט שלו בעצמו."תודה"אמרתי לו בלחש."אין בעד מה" הוא ענה לי.

מחייך לעברי קלות,שפתיו החושניות כמו קוראות לעברי שאנשק אותם.לעזאזל עם הקשה להשגה,אני הולכת לנשק אותו.בדיוק באותו הרגע הרגשתי את שפתיו על שפתי,רכות ומתאימות במדוייק לצורת שפתיי."מצטער,הייתי חייב לעשות את זה…"הוא מלמל לעברי.
"פשוט תעשה את זה שוב"אמרתי לו בהתנשפות.
הוא הניח את שפתיו על שלי בשנית,וכך הן נשארו לתמיד!