פרנויה – פרק 3

היום עבר למזלי ביעף, במהירות, בקושי הבחנתי בזמן שעובר עם כול מחשבה שהתערבבה במוחי עם מחשבה אחרת ויצרה מרק שלם של מחשבות ורגשות שלא ידעתי מה מהם מה.
תליתי את התיק על כתפי, ממהרת אל השער ואל עומר כדי שנוכל לחזור הביתה כמה שיותר מהר. ׳הביתה׳ , זאת הפעם הראשונה שאני משקרת לעצמי, זה לעולם לא היה הבית שלי, עומר לעולם לא היה המשפחה שלי, אני לבדי, כנגד העולם.
נהר של תלמידים שזרמו מבית הספר יצאו מבעד לשערים הכפולים והפתוחים, הבטתי על כולם מסביב שהלכו בקבוצות ורק אני הלכתי לבדי, מתקדמת כמה שיותר מהר אל החניות מחוץ לבית הספר, כשאני מחפשת במבטי את ההונדה הכחולה-שחורה כהה של עומר.
במהירות מצאתי את הרכב באחת החניות, הוא נשען על מכסה המנוע עם סיגריה בפה וכול הבנות הזונות של השכבה שלי הביטו עליו כאילו בחיים שלהן הן לא ראו בנים , פתטיות.
התקדמתי אל הרכב מהר, ״בוא נילך״ מלמלתי אליו בלי ליצור יותר מידי שיחות, בלי להתעכב ושכול הבית ספר יראה אותי, במיוחד לא הפרחות של השכבה שלי.
נכנסתי מהר אל מושב הנוסע לצד הנהג ועומר ניכנס אחרי אל מושב הנהג זורק את הסיגריה ומסדר את משקפי השמש של חברה רייבאנד על אפו .
״איך היה היום הראשון שלך?״ שאל כשנכנס להילוך קדמי ויצא מהחנייה, פותח בנסיעה לכיוון הדירה שלו.
״היה, טוב שמאחורינו״ נאנחתי בשקט משעינה את ראשי על הזכוכית הקרה של החלון הסגור שבצד שלי, המוזיקה התחילה להרעיש מעט עד שעלתה לעוצמה גבוה ושיר טראנס התנגן ברקע מפציץ את אוזניי.
עומר עושה את זה כדי שאני לא ישקע במחשבות, בשלושת החודשים האחרונים הוא תמיד עושה את זה.
למרות המוזיקה הרועשת ולאור השמש הבוהקת מבעדן של החלונות, בצורה פסיכית הכול הרגיש לי כול כך שקט, קר, חשוך.
הכול הרגיש לי ריק, כולל הלב והמוח כאחד.

פשטתי מעל גופי את הבגדים מהיום הארוך והמעייף בבית הספר, נכנסת אל מתחת למים הזורמים מהשפורפרת במקלחת, נותנת למים החמים לעטוף ולהרטיב את גופי העירום, למרות המים החמים הרגשתי קרה, שום דבר לא מסתדר לי כשורה בזמן האחרון, שום דבר לא מסתדר לי נורמלי מאז התאונה הקשה.
לקחתי את השמפו הנעים חופפת היטב את שיערי התלתלים החום , שוטפת את שראיות הסבון עם המים הזורמים ומיד אחר כך מורחת על השיער מרכך הפותח את הקשרים מהשיער.
המים החמים שזרמו עטפו אותי, ליטפו את הגוף העירום שלי, ניסו לחמם אותי ללא הצלחה.
סגרתי את המים הזורמים מעלי, יוצאת לאט מן המקלחת אל חדר-הרחצה הדי גדול והיחיד שבדירה של עומר, אנחנו חולקים את חדר-הרחצה ביחד.
ניגבתי את שיערי היטב מוציאה ממנו את כול המים , עוטפת את המגבת סביב גופי העירום.
אירגנתי במהירות את חדר-הרחצה משאירה אותו נקי ביציאתי מהחדר, האדים החמים ברחו החוצה ברגע שפתחתי את דלת העץ, מתנדפים מהר באוויר הקר של המזגן מהסלון.
התקדמתי אל עבר חדר האורחים שהרגשתי התנגשות חזקה בכתפי, הידקתי חזק את המגבת שלגופי כדי שלא תחליק מעלי.
״עומר תסתכל לאן אתה הולך!״ צעקתי עצבנית מסדרת היטב את המגבת לגופי, ״מצטער״ מלמל עם חצי גיחוך חולף על פני ונכנס אל תוך החדר שלו.
התקדמתי אל כיוון חדר האורחים-חדרי, ונכנסתי פנימה , סוגרת את הדלת ונועלת את הבריח הכסוף והמבריק, סוגרת את התריסים הלבנים שבחלון.
נתתי למגבות לנשור מעל גופי וליפול ברפיון על הרצפה כשמיהרתי ללבוש בגדים תחתונים ופיג׳מה נוחה על גופי השזוף.
סירקתי את שיערי הסטור, קולעת אותו במהירות לצמה ארוכה וחומה כהה , מוצאת את עצמי בדרך קבע יושבת בפינת החדר על המרצפות הקרות.
שוב אני שוקעת במחשבות.
שוב אני נופלת קורבן לרגשות.
שוב אני מרגישה חלשה.
שוב אני מרגישה פגיעה.
והפרנויה רק משתלטת.