דוב לבן 18

נערה,
מתקרבת אליי.
אני רואה אותה,
לבושה בשמלת ירח.
מוכרת…
ליבי פועם לשנייה.
אנושי…

אנחנו משוחחים מעט,
בחוץ,
הקול שלה…
אני חושב…
לא,
אני צריך לחזור ל'מלכה' שלי,
היא מחכה…

משהו לא בסדר.
משהו ערמומי.
אני…
מרגיש שונה,
פגוע,
כאילו אני בוגד בעצמי…

אני הולך לישון,
'המלכה' שלי באה.
היא שואלת אם אני בסדר,
אני עונה שכן,
רק קצת עייף.
היא הולכת,
אני חסר מנוחה,
רעיון מופיע במוחי,
כמו מין הבזק,
זיכרון..

אני פותח את המגירה האחרונה,

חולצה.
חולצת צמר ופרווה.
החולצה מהחלום שלי,
מהסיוט.

זאת עם הכתם בכתף.