יש לי שם – אבל כולם קוראים לי ליידי מיפלצת (הקדמה )

פאלגורן ניכנסה לחדר האוכל.
היא ראתה את בריגן יושב לבד בקצה והיתקדמה לכיוונו ,בירגן היה ביריון הוא לא עשה שום דבר שאמרו לו , הוא עשה רק מה שהוא רצה , הוא היה אכזרי במיקצת אפילו ,כניראה ביגלל זה הם היסתדרו כל כך טוב .
הוא ישב ליד החלון והשמש האירה על פנייו היא שמה לב כמה הוא היה יפה , עייניו היו בצבע קרח שיערו בצבע שוקולד ועורו הבהיר .
זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא שמה לב לכך עוד בפגישתם הראשונה היא שמה לב לדבר , כשהיא פגשה אותו בבית היתומים לראשונה הוא היה בן חמש , והיא מאחר והיא גדולה ממנו בשנה הייתה בת 6 , שניהם היו אנטיפתים , חמומי מוח וחסרי סבלנות , אבל שקטים , הם היתחברו מיד עם המבט הראשון הוא ישב על המדרגות של הכניסה וכשהביטה במבטו השליו והקר ,ובאומץ שלו ,לא להסיר ממנה את מבטו היא הבינה שהוא יהיה חבר טוב .
היא היתיישבה לידו במקומם הקבוע , הם תמיד ישבו לבד. הביריון והמיפלצת .
"ומה אנחנו אוכלים היום?" שאלה פאלגורן את בריגן בשעשוע .
"אני חושב שזה היה חביתה , או משהו עם ביצה , אבל זה כבר ניגמר ואין טעם לנחש" השיב בריגן בשעשוע והחזיק את ביטנו .
"אני מקווה מאוד שהרשרת משהו גם לי " אמרה "אחרת-" .
"כן כן אני מכיר את התהליך , מישהו מעצבן אותך ,ואת מכה אותו עד מוות זה כבר ברור" אמר בריגן .
פאלגורן ניגשה למוזגת , היא שנאה את זה , את ההומור השחור הזה על המיפלצתיות שבה , היא לא אהבה להרוג אנשים זה פשוט קרה ואין טעם להיתאבל על כך .
היא ניגשה אל המוזגת במבט קר ושליו , לקחה צלחת והגישה אותה לכיוונה בלי לומר דבר .
כשהמוזגת ראתה אותה היא התחילה לירעוד ולא הצליחה להחזיק טוב את הכף , זאת הייתה מוזגת חדשה חשבה פאלגורן ונתנה לזעמה לישכוח , היא תיתרגל אלייך חשבה , אבל ידעה שהיא טועה , אף אחד לא היתרגל אליה ,כולם פחדו ממנה ,והיא שנאה פחד ,ביזכות הכישרון שלה היא יכלה להרגיש פחד , הכישרון שלה היה להרגיש חולשה , מכל סוג ,פיזי או מנטלי , היא יכלה לדעת את המילה היחידה הזו שהייתה משאירה בן אדם שבור לרסיסים ,היא יכלה ליראות את הנקודה הקטנטנה בעורף שיכולה להרוג גם לוחם ולא משנה מה גודלו . היא הייתה מחוננת . היא הייתה מיפלצת .
"בשם וסטר הישנה רק רציתי לאכול !" אמרה פאלגורן בצעקה היא זרקה את הצלחת בחוזקה על הריצפה ויצאה לחצר .
בריגן נאנח ויצא אחריה ,"לא כולם כמוך " אמר ,"היא חדשה תני לה זמן להיתרגל אלייך " אמר בריגן .
" אני שונאת פחד " אמרה פאלגורן באותו טון קר וממותן שבו דיברה תמיד "זה מגעיל אותי " .
בריגן צחק צחוק חרישי ואמר לה " לאנשים תמיד יהיו חולשות . פחדים .ואת תיצטרכי להיתרגל אליהם "
"לי אין חולשות " אמרה פאלגורן .