אחוזת מונטיין- פרק ראשון

"אליזבט קומי השעה מאוחרת" העירה אותי ברטה העוזרת "קוראים לי אליז" אמרתי לברטה מנומנת היא לא מסכימה לקרוא לי אליז רק אליזבט היא כזאת מוזרה תמיד באותה תסרוקת- גולגול מוקפד ומתוח ומבטה מאיים התעוררתי לאט והתסתכלתי עליה היא גרה בעליית הגג של האחוזה שלנו והיא לא מרשה לעלות לשם בחיים לא ראיתי את העליית גג וזה מוזר אבל גם את המרתף לא ראיתי הדלת שלו נעולה "אני מתלבשת את יכולה לצאת?" שאלתי אותה בזלזול "כמובן גברתי" היא אמרה ויצאה מהחדר התלבשתי במשהו נורמלי ברטה כל הזמן מלבשת בשמלות שחורות ומפחידות ירדתי למטה ארוחה גדולה ומפוארת הופיעה על שולחן העץ המלא התיישבתי ואכלתי מעט לחם עם גבינה בפנים וקמתי מהשולחן "זה הכל גברתי?" שאלה ברטה "אליז" תיקנתי אותה "גברתי" היא התעקשה "לאן את הולכת עכשיו גברתי?" שאלה אותי בקור "להכין שיעורים בספרייה" אמרתי לברטה והלכתי

"משעמם פה" אמרתי מנסה לפתור עוד תרגיל בחשבון "היי יש שם ספר על משוואות אולי זה יעזור לי" אמרתי וניסיתי לשלוף את הספר ששלפתי אותו דף נייר ישן ומקומט שהצהיב עם השנים נפל מהמדף "מה זה?" שאלתי את עצמי הרמתי את הדף והתחלתי לקרוא אותו "באחוזה יש סוד אפל ויקר מאוד יקר מכל סכום כסף בעולם עליך להגן על הסוד האפל אחרת יתפרץ לעולם ויפגע בבני האדם" קראתי "מעניין מה זה" אמרתי ושמתי את הדף בכיסי לא ידעתי שזו הטעות הכי גדולה שעשיתי והיא תשנה את חיי לנצח…