הנוער של היום פרק 6

נקודת המבט של שלי:
ניסיתי לפתוח שוב ושוב את הדלת, אבל היא לא נפתחה.
"טוב… לא נורא, עוד מעט האחות תגיע" רוי אמר לי.
אם לא הייתי קלסטרופובית, הייתי נרגעת… אבל אני כן!
"אני קלסטרופובית !" הודעתי לרוי.
"אסור לי להיות בתוך מקום סגור יותר מחמש דקות" הוספתי.
"תירגעי שלי, גם אחותי קלסטרופובית וזה כבר קרה לה" אמר רוי בניסיון להרגיע אותי.
"ואיך זה נגמר ?" שאלתי אותו מסוקרנת.
"היא התעלפה…" הוא אמר, נבהלתי והתחלתי להילחץ.
"אבל, בסוף היא הייתה בסדר" הוא אמר.
"זה מאוד עוזר לי" אמרתי בכעס.
התחלתי להרגיש סחרחורות איומות… הרגשתי שאני עומדת ליפול.

נקודת המבט של נועם:
משעמם כל כך!
שכבתי על המיטה משועממת…
אני יודעת! אני אצייר…
ניגשתי אל התיק הכחול שלי, שהיה די מלא בציורים.
הוצאתי דף גדול ולבן.
ישבתי על הכיסא, ליד השידה, מחכה שרעיון לציור יעלה לי לראש.
פרחים- הדבר שאני הכי אוהבת לצייר.
התחלתי לצייר פרחים ודווקא הלך לי לא רע.
מישהו נכנס לדלת, זה היה דן.
הרגשתי פרפרים בבטן כשראיתי אותו.
"היי" הוא אמר.
"היי" אמרתי.
"מה אתה עושה פה ?" שאלתי אותו.
"המנהל אמר לי לקרוא לשלי… את יודעת איפה היא ?" הוא שאל.
"לא, כשאני אראה אותה אני אמסור לה שחיפשו אותה" השבתי.
"תודה, ביי" אמר דן והלך לכיוון הדלת, אך הסתובב לעברי ואמר: "ציור יפה".
"הסמקתי, קיוויתי שהוא לא ראה זאת.
"תודה" אמרתי.
"תגידי, את רוצה אולי להשתתף בתחרות ציורים ?" הוא שאל אותי.
"לא נראה לי… אני לא טיפוס של תחרויות" אמרתי לו.
"חבל, ראיתי מודעה של תחרות ציורים ואמרו שהזוכה יעצב בעצמו את חדר האומנות".
שאני אעצב חדר אומנות שלם ?! חשבתי לעצמי.
"איפה ראית את המודעה ?" שאלתי אותו.
"במסדרון, יש שם לוח מודעות…" הוא אמר לי בחיוך.
"תודה, אני אחר כך אקח אותה" אמרתי לו.
הוא יצא מהחדר והמשכתי לצייר.

נקודת המבט של שלי:
"אני לא נושמת" אמרתי לרוי מתנשפת בחוזקה.
"תירגעי שלי" אמר רוי.
ראיתי את רוי במטושטש ונפלתי, התעלפתי.

נקודת המבט של רוי:
"שלי!" צעקתי, רצתי אליה, היא התעלפה והתחלתי להילחץ.
החזקתי אותה בזרועותיי, מנסה לעורר אותה.
"הצילו!!" צעקתי לבחוץ, מקווה שמישהו ישמע.
"הצילו!" אנחנו נעולים פה!" צעקתי שוב.
"רוי" נשמע קולו של יצחק.
"זה בסדר עוד מעט נחלץ אתכם" הוא אמר.
נרגעתי קצת, אבל עדיין הייתי לחוץ.
"מהר, שלי התעלפה" אמרתי.

נקודת המבט של דן:
אחרי שיצאתי מחדרה של נועם, הלכתי במסדרון וכשהגעתי לחדר האחות, היה שם קהל גדול משציפיתי.
"מה קרה ?" שאלתי.
"רוי ושלי ננעלו בפנים ושלי התעלפה" אמרה האחות.
"מה ?!" צעקתי.
"רוי!" צעקתי לרוי.
"תחזיקו מעמד" אמרתי לו.
"הכל בשליטה" אמר לי יצחק.
ראיתי תלמיד עם ילקוט.
"אפשר את הקלמר שלך ?" שאלתי.
הוא הוציא את קלמרו מתוך הילקוט ונתן לי.
"תודה" אמרתי לו.
הוצאתי מתוך הקלמר מספריים, הכנסתי אותם לתוך המנעול וסובבתי אותם, הדלת נפתחה.
ראיתי את רוי מחזיק בשלי המעולפת.
הוא שם אותה על השולחן, התקרבתי אליה, היא הייתה כמו היפיפייה הנרדמת.
שערה הבלונדיני הארוך גלש קצת על פניה, הזזתי אותו ונישקתי אותה.

נקודת המבט של נועם:
לקחתי את המודעה של תחרות הציורים והמשכתי ללכת במסדרון.
כשהגעתי לחדר האחות, עצרתי.
לבי פעם, הרגשתי כאילו קיבלתי סכין בלב.
ראיתי אותם.
ראיתי את הנער שאני מאוהבת בו ואת חברתי הטובה ביותר מתנשקים.
הפעם לא נראה לי שזה היה משחק.