חצאים- פרק 65
השעות בבית הספר ביום למחרת עברו מהר, הכי מהר שהן רק יכלו. אתמול בערב אחרי שאלירן הקפיץ אותי הביתה ניגשתי לשכנה שמקפיצה אותי בבוקר וביקשתי טובה חד פעמית להסיע אותי היום בערב אל הברית של האחיין של איתי. היא אמרה לי שהיא תשמח ושאלה אותי ישר אם יש לי מה ללבוש. אמרתי לה שכן אבל שנעליים אין לי והיא הביאה לי משהו שהיא הייתה נועלת וכבר לא מתאימים לה, נעלי עקב פשוטות בצבע חום בז' יפייפיות. אמרתי לה שאין עליה ונשקתי על לחיה ופניתי חזרה הביתה.
השעות שבין בית הספר לברית עברו מהר. הסתובבתי קצת, הלכתי ברגל באיזור בית הספר עד שרציתי לחזור הביתה. פשוט נחתי קצת מכל מה שעבר עליי. חשבתי מה נכון עכשיו. רוב המחשבות התעסקו ביובל, לא יכולתי למנוע את המחשבות האלה. ממה שאני רואה אותו בבית הספר הוא בסדר, טוב לו והוא מאושר. הוא בכלל צריך אותי? אני יודעת שאני צריכה אותו, אבל עדיין… אני לא יכולה פשוט לחזור אליו אחרי כמה ימים. על בגידה לא סולחים בכל כך בקלות. עם המחשבות האלה חזרתי הביתה והתארגנתי לקראת הברית.
האולם של הברית היה מדהים ביופיו. הוא היה כל כך גדול, כל כך רועש, המוני אנשים. לא מצאתי את עצמי שם בכלל. הצלחתי למצוא את אלירן בקצה אחד של הפינה וידעתי שלשלם אכוון את עצמי. ניגשתי אל איתי שהיה בגבו אליי ונגעתי בכתפו. הוא הסתובב אליי כולו מחויך ונתן לי חיבוק גדול. " אני כל כך שמח שבאת " הוא לחש לי באוזן. " מזל טוב יא מקסים " צחקתי. " רוב החברים פה " הוא אמר לי, " את מוזמנת לגשת לשם. נדבר איתך יותר מאוחר " הוא נתן לי נשיקה קטנה בלחי ופניתי לאיזור החברים. אני כל כך שמחה שטוב לי להיות בחברתו עכשיו, אני כל כך שמחה שנגמר כל הסיפור הזה.
" היי " אמרתי לאלירן בחיוך ונתתי לו חיבוק גדול. הוא חייך אליי והתיישבנו לנו קצת לדבר. ראיתי עוד כמה חברים שבאו ואמרו לי היי. ראיתי גם את יובל נכנס ומדבר עם כמה חברים. עיניו קלטו את עיני לרגע אחד וחייכתי אליו חיוך. הוא חייך אליי גם, העביר מבט מהיר באיך שהייתי לבושה ואחרי המבט שלו ציחקקתי צחוק קטן כי היה נראה שהוא מרוצה. שתיתי רק מים, אני לא רגילה לשתות משקאות מוגזים, ובטח שלא משקאות משכרים. ראיתי שאיתי קצת מתפרע, אבל מותר לו. האירוע הזה היה כל כך נוצץ, כל כך שונה מכל אירוע שאני רגילה להיות בו.
" הכל בסדר? " שאל אותי אלירן כשהוא ראה שאני בוהה במשהו.
" אני פשוט לא מוצאת את המקום שלי פה " אמרתי לו קרוב אל האוזן כי המוסיקה הייתה בשיא העוצמה.
" בואי רגע החוצה " הוא אמר לי, " אני לא רואה שעוד מתחיל משהו ".
" בסדר " אמרתי לו והלכתי אחריו. ככל שהתרחקנו המוסיקה הלכה והתחלשה. ישבנו על מדרגות, אני ניסיתי שלא להרוס שום דבר בשמלה הזו. נהניתי מהרוח הקרה שבידרה את שיערי והעבירה לי את החום והמחנק של האולם עצמו.
" תגידי הכל בסדר? " שאל אלירן מודאג והסתכל עליי. חייכתי חיוך קטן. " עכשיו טיפה קר, אני קצת לא.. לא רגילה לאירועים כאלה אבל כן.. ".
" אני די שונא אירועים כל כך כאלה.. המוניים. אני נתקף במלא כאלה בשנה ".
" מה האחרון שהיית בו? " שאלתי מתעניינת.
" חתונה של קרובים של המשפחה.. חברים טובים כאלה.. אני יודע ".
" ואתה בדרך כלל לא נהנה? ".
" אני כן אבל.. פשוט ברוב צריך חברה כדי ליהנות. לפחות כאן את איתי ".
" אם לא היית כאן בכלל לא הייתי.. לא יודעת, לא הייתי הולכת ובטח לא נהנית ".
" מזל שאני פה כדי לעודד אותך " הוא צחק. דיברנו עוד קצת עד שהרגשנו צורך להיכנס פנימה. חמש דקות אחרי שנכנסנו הגיע גם אורח הכבוד, התינוק עצמו, וכל הטקס עבר לתשומת לב אליו. אני בכלל לא יודעת מה הלך שם, אני לא רגילה לטקסים כאלה, לא הייתי בברית אף פעם. האמת שהם לא עשו את זה על המקום, כנראה שאת הדבר עצמו עשו לפני זה, זה פשוט היה חגיגה. הרי מתנות, מתנות שהיו נראות לי כל כך לא שימושיות הוצבו במקום אחד מיוחד. הכל היה נראה כל כך מקושקש, מלא כסף ובלי אהבה אמיתית. אני כמובן לא יכולה לשפוט, אולי הם רגילים לכאלה מפגשים ומסיבות ענק, אני פשוט לא מתחברת לזה. אלירן והחברים החליטו לקחת שוט אחד כדי להתרענן קצת, אני לא רציתי. כשהם עשו את זה אני הלכתי רגע החוצה שוב לנשום אוויר. רציתי אפילו לדבר עם איתי, לבד, להגיד משהו, אפילו את זה לא יכולתי. רציתי שזה יגרום לי להרגיש טוב, רציתי שהאירוע הזה טיפה יראה שיש שמחות שונות מהשמחות שאני רגילה לחגוג. עוגה קטנה, שלושה בלונים, מתנה אחת מושלמת זה לא המסיבות של כולם. מסיבות מלאות בכל טוב, באוכל מסתובב עם מלצרים זה עולם אחר לגמרי ממה שאני מכירה. הרגשתי כל כך זרה ליד המקום הזה. התיישבתי על ספסל בצד האולם והסתכלתי קדימה כדי לנסות לנשום קצת אוויר צח. דמעות חנקו לי את הגרון, נזכרתי שבכלל לא חשבתי איך אני אחזור הביתה מפה. החבר'ה בפנים פשוט שותים להם כדי לשמוח, כדי להשתחרר, אפילו בזה אני לא מוצאת עניין. לא מתאים לי המקום הזה.. איך אני אלך?
הלכתי כמה צעדים לכיוון הבניין וראיתי את יובל יוצא בדיוק החוצה. הוא היה לבד, העיניים שלו היו עצובות. נעמדתי ורגע הסתכלתי עליו, הראש שלו היה מורכן לרצפה. הוא עבר אותי ובכלל לא הסתכל לכיוון שלי. הוא התיישב על בלטה בצבע לבן, כחלק מערוגות פרחים שהיו לפני האולם. הוא לא הביט לשום מקום אחר חוץ מלרצפה שהייתה מולו. מה לעזאזל עובר עליו?
התקרבתי אליו ונגעתי בכתפו. הוא הסתובב והרים את מבטו אליי. " הכל בסדר? " שאלתי.
" כן " הוא אמר קצת מהורהר והעביר את מבטו ממני, " תודה ".
" אפשר? " שאלתי.
" בטח " הוא אמר בחיוך ואני התיישבתי לידו. זו הייתה ישיבה בשתיקה, אף אחד לא אמר כלום.
" עלמה יש לך איך לחזור הביתה? " הוא שאל אותי אחרי שתיקה.
" לא " נאנחתי ועדיין לא הסתכלתי עליו.
" צריכה טרמפ? ".
" אני לא.. אני לא יודעת ".
" את דואגת לי אבל המצב שלך נראה קצת פחות טוב משלי.. " הוא גיחך. השתעלתי, אחרי זה עוד שיעול, הקור כבר התחיל השפיע על הגוף שלי.
" קר לך? " הוא שאל אותי בחיוך.
" טיפה " אמרתי לו, " אבל זה בסדר אני בסדר ".
" הייתי מציע לך את החליפה שלי " הוא אמר בצחוק, " אבל החולצה שאני לובש היא היחידה שעליי ".
" מתאים לך מכופתרת " צחקתי קצת. התגעגעתי אליו, אני לא יכולה להכחיש את זה.
" יאללה בואי נקפיץ אותך הביתה ".
" אפשר טובה? " שאלתי כשקמנו וניערתי את השמלה מהליכלוך שאולי נתפס עליה.
" דברי ".
" אני יודעת שזה חוצפה אבל.. יש מצב שאני ישנה אצלך הלילה? " שאלתי בחיוך קטן.
" בטח אין בעיה " הוא אמר מחויך. נכנסנו פנימה והוא רק אמר שלום לכל החברים, הם כבר היו חצי איתנו חצי לא. נפרדתי גם מאיתי במזל טוב ואמרתי לו שנדבר ושנהניתי. הוא חייך אליי, הוא דווקא לא היה שיכור כל כך. כשנכנסנו לאוטו שאלתי את יובל למה הוא לא שתה והוא אמר שהוא לקח רק שוט אחד וחוץ מזה הוא לא רצה, שהיה לזה טעם די דוחה.
הגענוו אל הבית שלו, התגעגעתי אליו. הוא הביא לי בגדים מהארון של לינוי כפיג'מה ואמר לי לילה טוב בפתח הדלת של חדר האורחים. פה טוב לי.
תגובות (2)
מושלםםם תמשיכי ובבקשה שהם יחזרו הם מושלמים ביחד
כןכן שיחזרווו <: <:
מהמם, תמשיכי!