החבר של הבן דוד שלי עם 1D! פרק 64 :)

הגענו לבית, יצאתי מהדלת, מושך באפי, "תקשיבי מאי…" אמרתי, היא נאנחה, יוצאת מהרחב ונאנחת, נועלת אותו ומשלבת את ידיה על החזה שלה, מרימה כלפי גבה, כאילו מנסה לקרוא אותי, מנסה להבין מה אני רוצה להגיד.
"אני לא רוצה…" השפלתי את ראשי, פתאום הייתי מאוד מעוניין במראה של נעלי.
"מה אתה לא רוצה?" היא שאלה בקרירות, כאילו מעולם לא אהבה אותי קודם. "אני לא רוצה שניפרד!" צעקתי בחוזקה. גבותיה התרוממו וארשת פניה הבעיה הפתעה רבה.
"על מה אתה מדבר?" היא שאלה בבלבול, מתקרבת אלי, ניצלתי זאת ושמתי את ידי על מותניה, מושך אותה אלי, הכי צמוד שהצלחתי, הכי קרוב שיכולתי להרגיש אותה, ניסיתי למשוך אותה יותר קרוב אך זה היה הכי קרוב שאפשר.
"את לא הולכת להיפרד ממני?" שאלתי בפלאיה, היא צחקקה, "לא! למה חשבת שכן?!" היא שאלה מחויכת, הוצאתי אוויר בהקלה, "וואו, אבן ירדה לי מהלב!" אמרתי,קובר את ראשה בחזי בעוד אני מתכופף מעט ומניח את ראשי בשקע שבין כתפה לצווארה.
"בוא, אני אבל כן צריכה לספר לך משהו!" היא אמרה, מתנתקת ממני ומושכת אותי לבית, היא פתחה את הדלת והריח המוכר נכנס לאפי.
סגרתי את הדלת, נועל אותה ורץ איתה לחדר, לחדר בו הכל קרה, לחדר בו הבנתי שאני מאוהב, מאוהב באישה שלי.

התיישבתי על המיטה שלי, שלנו.
חלצתי את נעלי והורדתי את המעיל שלי. נשענתי על הכרית שלי, מביט במאי חולצת את נעלי העקב שלה ומורידה את המעיל הארוך והשחור.
היא התיישבה לידי, מביטה בעיניי, חייכתי אליה, היא הביטה מטה ואז הרימה שוב את מבטה.
"אתה זוכר את השיחה שלנו אצלי בבית?" היא שאלה, "היו לנו הרבה שיחות, וגם כמה מעשים…" אמרתי, החיוך שלי הלך וגדל.
"תגידי, חשבת כבר על עניין ההריון?" שאלתי, משחק בשערה. "אלה זה רציתי לדבר איתך הארי…" היא מלמלה, "אז כן?" שאלתי באושר, היא חייכה אלי, חיוכי התרחב יותר ויותר.
"הארי..אני…אני בהריון." היא אמרה בשקט, עיניי כמו יצאו מחוריהן!
"מה..איך?!" שאלתי בבלבול, "השתמשנו באמצי מניעה כל הזמן!" אמרתי, עדיין לא מבין איך הדבר אפשרי.
היא הנידה בראשה לשלילה, גורמת לי להבין שאפילו היא אינה יודעת.
"הארי.. הכל בסדר? אתה..אתה רוצה שאני אפיל אותו?" היא שאלה בחשש.
חיוכי מיד חזר לפניי, משכתי אותה אלי, "לעולם לא!" צעקתי, מנשק אותה על השפתיים, השפתיים שאני כה אוהב, השפתיים שהתמכרתי אליהן כמו לסמים.
"מאי, אני רוצה את התינוק הזה!!" לחשתי, היא חייכה.
"עוד מישהו יודע?" שאלתי, היא הנידה בראשה לשלילה, "חשבתי שאולי כדאי שהאבא ידע ראשון." היא אמרה ונשקה לשפתיי. "איזה חודש את?" שאלתי, עדיין מחויך, "חודש שלישי…" היא לחשה, "אז עוד שישה חודשים אני אבא!" אמרתי באושר.
היא צחקקה, "את רוצה להגיד לבנים ולבנות?" שאלתי, היא משכה בכתפייה, "אבל אני חייבת להגיד למנהל שלי!" היא אמרה בבהלה, "למה?" שאלתי בבלבול, " אני שחקנית הארי! אני אמורה לקפוץ ולעשות כל מני דברים טיפה בלתי אפשריים לפעמיים!" היא אמרה, "אז תגידי לו מחר, ואני אדבר עם פול! נראה איך נסדר את זה שניפגש יותר, אחרי הכל, את בהריון." אמרתי, "זה כל כך כיף להגיד את זה!!"
"למה?" היא שאלה, "כי אני האבא!" אמרתי באושר, מתחיל לקפוץ על המיטה ומושך איתי את מאי.
"ולמה אתם כל כך מאושרים?" נשמע קול מהדלת, כל ארבעת הבנים והבנות עמדו שם ביחד.
מאי צחקקה למראה פניי ההופכות לאדומות כמו עגבנייה.
"אממ… בואו…יש..יש לנו משהו לספר לכם…" אמרתי בשקט.
הם נכנסו בבלבול מעט, מתיישבים על המיטה ובוהים בנו, מצפים לדבר מה שיצא מפינו.
"אממ…היא אמרה לי רק היום, אבל.." הסתכלתי על מאי שחיכה אלי, "מאי בהריון…" מלמלתי.
"מה?!" נשמעה צעקה, אך לא מפי הם, אלא מכמה אנשים אשר עמדו על מפתן הדלת.
לא אחרים מאשר, אמא שלי, אבי החורג, ג'מה, ג'ורג', דניאל, ריאן ואריק.
הבעת תדהמה הייתה על נסוכה על פניהם.
לא!
בחלט לא כך הם היו אמורים לגלות זאת!