הרוח של האי -5 ^_^

"לאן הולכים ?" שאלתי את אתל בזמן שהיא אחזה בידי וגררה אותי אל החלון הארוך שאור השמש הרך נשקף ממנו .
"למקום שאני מבלה בו את רוב הזמן שלי " היא חייכה ופתחה את החלון חפתך שהיה מספיק בדיוק שהיא תעבור בו .נדחקתי החוצה אחרי ותוך שניות כבר עמדתי על ענף רחב מחוץ לחלונה של אתל .
"אנחנו לא … ניפול " שאלתי מפוחדת העץ נראה ממש גבוהה .
"חשבתי שנוטי למד אותך דברים כאלה " היא צחקקה ומיהרה לאורך הענף .
טוב נוטי ניסה ללמד אותי דברים כמו שיווי משקל ואיזון וכל זה אבל … אני לא בדיוק האדם הכי חרוץ שיש .
העפתי קצבת שיער חומה ממצחי ומהרתי אחרי אתל משתדלת לא ליפול .היא הייתה מהירה ושנייה לפני שהיא נעלמה ראיתי שהיא מתחילה לתפס על העץ לגובה .
אני ממש גרועה בטיפוס על עצים אבל לא יכולתי להגיד כלום כי אתל כבר נעלמה בין הענפים . לא הייתה לי ברירה ובכוחות שלא ידעתי שיש לי טיפסתי עד צמרת העץ .
"מה את עושה כאן ?" שאלתי היא לא עדתה הרבה רק ישבה התחממה בחום השמשות והביטה אל האופק .
"אבא שלי לא מרשה לי לצאת הרבה מהבית אז … התחרות היא ההזדמנות שלי היות בחוץ להוכיח לאבא שלי שאני לא כזאת תמימה ועדינה כמו שהוא חושב " היא נראתה מהורהרת .
"למה … למה אבא שלך לא מרשה לך לצאת ?" שאלתי בחשש קל .היא רק הביטה בי וחייכה חיוך עצוב .
"זה בגלל אמא שלי … היא מתה ממחלה שכוחת מרפא ואבא שלי חושב שמשהו בחצר המלך עשה את זה … אני לא יודעת למה הוא חושב ככה אבל הוא פשוט פוחד שמשהו כזה יקרה גם לי " היא חזרה להביט באופק " את יודעת נוטי הוא זה ששכנע את אבא שלי לתת לי להשתתף בתחרות אני חייבת לו די הרבה על זה " החיוך שלה היה נראה יותר שמח עכשיו אבל עדיין היה בו קצת עצב .
"ג… גם אני חייבת לנוטי די הרבה הוא גידל אותי אחרי מה שקרה להורים שלי " הייתי חייבת להגיד משהו וזה פשוט נפלט לי .
"מה קרה להורים שלך? " השאלה הייתה אמורה להיות חצופה וממש לא במקום אבל היא הייתה תמימה וכנה לחלוטין .
"הם… נשלחו להיות הקורבן מטעם המלך ו… לפני שזה קרה אבא שלי בקש מנוטי לישגיך עלי ויאמן אותי שאני … לא יגמור כמוהם " דמעות התחילו לרדת מעיניי בלי ששמתי לב אפילו .
"לא … לא דיברתי על זה הרבה זמן ו… זה מקל עלי תודה " אמרתי וחיבקתי אותה לרגע היא הייתה המומה אבל אחרי רגע היא החזירה חיבוק .
"ליידי אתל אמטיסט צריכה ללכת " זה היה איתי והוא קרה לנו מהחלון שדרכו יצאנו קודם .