רכבת אקספרס לאהבה | 70 (!!!!) | הוא בוגד בי. הוא בוגד בנו.

אני מרגישה אותן מחכות לי. הדמעות. אני מרימה את הפלא וממהרת לנתק את השיחה. מרוב שוק הוא נפל. מרוב כאב אני לא יכולה להרגיש את עצמי. הלחץ בחזה מתגבר.

הוא בוגד בי. הוא בוגד בנו. הוא בוגד במשהו, בגלל משהו אחר. זה עד כדי כך הפריע לו, שהוא הלך לחפש אחרת?! פאק. יואו. אני עצבנית, כואב לי, ואני מרגישה דיכאון מטפס לי וננעץ עמוק בתוך הלב והתודעה.

אני מרימה את הבגד וחצי שהבאתי. אני מכניסה אותם לתוך תיק. אני חוזרת לווילה. אני לא הולכת להתמודד עם הקוץ הענק הזה שהחליט להיתקע לי בתחת. לא. פשוט לא. בחיים לא.
אני מסתכלת על האיש ההוא שחיפש את האנה, ועקב אחרי עד החדר. אני יודעת שהוא לא יהיה מרוצה שאני עוזבת באמצע, כשהתקשרתי לשאול איפה היא, אבל אין לי ברירה. אני לא רוצה שיברון לב אטומי. גם קטן יספיק לי…. עד כמה שהשקר הזה לא יעבוד!

אני מתנצלת במבט. הוא גונח בעצבים לא נורמאליים והולך. הוא יודע איפה החדר שלה בלעדיי, ככה אני מרגישה. פשוט אין לי את הכוח להתמודד.

אני יורדת במורד המדרגות, ויוצאת דרך הדלת. שיקח את החדר להזדיין עם הזונות שלו לפני שהאנה הולכת לבדיקות כלליות וחוזרים לווילה. אני מסתכלת על הדלת המסתובבת של המלון פעם אחת אחרונה.

אני מסמנת למונית שעוצרת. אני נכנסת למושב שליד הנהג. הוא לוחץ על דוושת הגב ומתחיל לנסוע….