רייבן פרק 6

פרק 6
נכנסתי לחדר של שיין בשקט בשקט, לבושה בטי-שירט שחורה ומכנסי שורט קצרים אדומים, חוש האופנה של מי שהביא לי את הבגדים צריך שיפור ומהר, אני די בטוחה שהם פשוט לקחו את הדברים הראשונים שראו assholes.
על החבילה עם הבגדים היה חבילה עם הגרכונים,רישיונות נהיגה ותעודות זהות שביקשתי, של שיין הייתה -שון סמית', חייכתי לעצמי וטפחתי לעצמי על השכם, עכשיו אם הוא ירצה להיעלם הוא יוכל לעשות זאת בקלות. והשם החדש שלי הוא- אוליביה בלאק.
סיבת המוות של קים ושיין רייבן היא שהם מתו מפצעיהם בבית החולים לאחר מאבקים קשים של הרופאים, ההלוויה תיארך היום בערב והגופות יישרפו, אני לא רוצה לדעת מה יקרה לכל אלו שאני אוהבת, מה יקרה למייק, כשכולנו "מתים".
שיין ישן,התיישבתי לידו, הרופא ניגש אלי ואמר לי שהוא צריך להחלים בצורה מלאה, אבן בגודל פסל החירות נפלה מליבי, שיין התעורר ושאל מה קורה, הגשתי לו את המסמכים.
הוא הסתכל עלי כלא מאמין "מה ז…?" הוא התכוון להגיד מה זה אך נפל לו האסימון לפני שסיים לדבר, הוא קם מן המיטה, ראיתי שקשה לו אך בכל זאת עשה זאת, ניסיתי לעזור לו אך הוא ניער את היד שלי בקור נכנס לשירותים בלי לומר מילה משאיר את המסמכים אחריו.
הלכתי ליד הדלת ואמרתי בשקט אני יודעת מה עשיתי שיין" מאחורי הדלת הייתה שתיקה "לא הייתה לי ברירה, אתה היית נשלך לכלא לכל שארית חייך, ועונש מוות היה גם על הפרק, אתה המשפחה היחידה שנשארה לי אני לא מתכוונת להפקיר אותך" אמרתי וכמעט צעקתי "אתה יכול לכעוס עלי עכשיו אבל אני אעשה את זה עוד 30 פעם אם אני אוכל ואתה לא תוכל לשנות את זה" צעקתי בעטתי בדלת ויצאתי בזעם.
הסוכן לוק עמד מחוץ לדלת, לא שמתי לב ונתקלתי בו "מה אתה עושה" אמרתי לו בעודי אוחזת בכתף שלי שנחבלה בכתף שלו, "יש לנו עוד כמה דברים לסדר עם המעבר שלך ספידי" אמר בעודו גם אוחז בכתף שלו "אני לא יכולה עכשיו" אמרתי רותחת מעצבים "תקשיבי עכשיו, אנחנו מסדרים לך חדר במלון בניו יורק סיטי, שם את תשהיי עד שתסיימי את חלקך בעסקה, מבחינתינו שיין יכול ללכת עכשיו אבל הוא עדיין צריך טיפול רפואי עוד שבועיים בערך אז הוא ישהה במכון טיפולי של הFBI גם בניו יורק סיטי, ולאחר מכן הוא משוחרר לעשות מה שבראש שלו" הוא הביט בי והמשיך "כמובן את לא רוצה להיות רשומה כמודיעה סודית רשמית של הFBI ובגלל שאת תמסרי לנו מידע מיוחד שיכול להועיל למדינת ניו יורק המון אנחנו חורגים מן הנוהל הרגיל, את אמצעי התשלום, חשבון הבנק ואת העיניינים הטכניים תסדרי כשתהיי במשרד הפדרלי".
"בסדר" אמרתי קצרות "את עושה צ'ק אין לחדר מחר בתשע בבוקר, אחד הסוכנים ילוו אותך ויעזרו לך להתמקם, ככל שנסיים עם זה מהר יותר את תוכלי לתכנן לך חיים נורמליים מהר יותר" אמר והלך.
פסעתי לחדר שלי והתיישבתי באחד הכיסאות, מחבקת את הרגליים שלי ולראשונה חושבת על איך החיים שלי יוכלו להיות, כשאני אסיים עם כל זה אני יכולה למוד לצייר, להתגייס לצבא, ללמוד רפואה.
אני יכולה לסדר שהציונים שלי הם מאיות, אני יכולה להקים משפחה נורמלית, אני מעכשיו אוליביה בלאק, תלמידה מצטיינת מאלסקה, או פלורידה, או כל מקום רחוק מספיק ומשעמם מספיק שאף אחד לא ישאל שאלות, ראשי התמלא ברעיונות, מה אני אוכל לעשות כשלא שמתי לב ששין היה בדלת, הא היה עם קביים והתקשה ללכת, באתי לקום ולעזור לו אבל הוא דחה אותי בהנדת ראש. הוא התיישב על הכיבא השני של החדר אמר בקרירות "שון סמית'…" וגיש לי את ידו כמציג את עצמו, קפאתי לשניה ואז חייכתי "אוליביה בלאק" אמרתי ולחצתי את ידו. הוא חיבק אותי חזק חזק, הרגשתי שכואב לו אך הוא לא הרפה, "את לא תצטרכי לעשות את זה שוב….אני חוזר לדרך המוטב אני הולך להיות רואה חשבון משעמם אם זה מה שיצטרך" "ולשמור על פרופיל נמוך" הוספתי אני ויצאתי מחיבוק הדוב שלו.

שבע בבוקר, האחות העירה אותי ואמרה לי שהגיע הזמן לקום אני משתחררת, הסוכן שם קצר שלאחר מכן התברר ששמו ליין סידר את כל הניירת ואמר לי שאני אפגוש את שיין מאוחר יותר כאשר יעבירו אותו למכון הטיפולי.
נכנסתי למקלחת, היה טוב לחפוף סופסופ, הרגשתי נקייה, מוכנה למשהו חדש חיים חדשים. העפתי מבט בבגדים שהביאו לי, גלגלתי עיניים כשראיתי שוב חולצה טי שירט עם כיתוב של I LOVE NYC ושורט קצר שחור. יצאתי במהירות וראיתי תיק עם התרופות ומשככי הכאבים שלי עם פתק מהאני צריכה לקחת כל יום באיזה כמות וכמה ימים, אני צריכה לזכור להודות לאחות הזאת היא הייתה ממש טובה אלי, חשבתי בחיוך.
הסוכן ליין ליווה אותי לאוטו שחור בעל חלונות שחורים הנסיעה היא בערך 30 דקות להערכתי, פשוט הסתכלתי בחלונות ואני די בטוחה שנמנמתי קצת.
ההדף של הברקס כשהמכונית נכנסה לחנייה העיר אותי.
הבטתי בליין בזעם הוא עשה את זה בכוונה, אני עוד אתנקם בו.
נכנסנו למלון, אפילו לא שמתי לב איזה מלון זה היה, נראינו קצת מוזר, הוא בחליפה ואני בטי-שירט אני אוהבת את ניו יורק, ובלי מזוודה בכלל.
"כן מה שמך מיס?" אמרה האישה מאחורי הדלפק.
"קי..אהה אמנדה בלאק" אמרתי והחלפתי צבעים, ייקח זמן עד שאני אתארגן לזה.
"הנה המפתח שלך,מיס בלאק, ברוכה הבאה למלון ארבע עונות מנהטן, החדר שלך הוא 1209 בקומה ה15 תהני מהשהייה" אמרה בחיוך.