אהובת הקצין-פרק 7

"ניק.."החלה לומר,המומה..כשידו אוחזת בידה,וידו השניה מלטפת את פניה.
"אל תחששי מפני..אנא ממך,תני לי..הניחי לי לאהוב אותך.זה כל מה שאני מבקש.."אמר..כשבבוקר,במשרדו,לאחר שהכין לעצמו ספל קפה,בכדיי להתעורר לאחר לילה של מחשבות..הרשה לעצמו,לעבור על תיקה האישי של ליסה.שחוץ מדבר אחד,שבגללו נכנסה לכלא,היה נקי ללא רבב.שכן,כרגע,אינו יכול להפעיל את חוש השיפוט שלו,הוא מאוהב בה.וכל דבר,אפילו הגרוע ביותר,ייתכן כי לא קרה באשמתה,כך לפחות חשב.
"רצח קצין,"חשב לעצמו…"אני לא חושב שהיא מסוגלת ליטול חיים של אדם אחר.לא.זו טעות."מניח את ראשו על השולחן,מפהק…השעה הייתה כבר מאוד מאוחרת.
"אתה עייף,"אמרה הפקידה שלו,"לך הבייתה ניק.אתה חייב לנוח.במיוחד עם בעית הלב שלך."
"נראה לי שאני מתחיל להיות חולה."אמר,"אוליי תפסתי משהו..איזה וירוס..אוליי זה מדבק."
"אז כדאי שמחר תשאר בבית ולא תבוא לעבודה אם אתה חולה,"היא הציעה.הוא הסתיר ממנה את עצם העובדה כי,הוא חולה מאהבה.ולא משהו אחר.מאוחר יותר כהיה בביתו,ישב ניק במרפסת שלו..
חושב על ליסה.ליבו לא נתן לו מנוחה.הוא לא היה מסוגל להפסיק לחשוב עלייה.
ליסה ישבה בחוץ,חושבת עדיין על הערב שהיה לה עם ניק..בו גילה לה את רגשותיו העזים כלפייה.
כשבמפתיע,התיישב לידה..
"היי ניק,"אמרה מביטה בו..
"מלאך שלי."קרא..מוסיף להביט בה,בעיניים מלאות רגש.
"אתה רוצה לומר לי משהו..אני רואה בעיניים שלך."היא אמרה..
"….עברתי אתמול על התיק שלך ו…"החל לומר..
"לא,אין לי כוונות לדון בזה.."קטעה את דבריו.
"באמת,רצחת קצין?"שאל..בעיניים מרצדות..
"זה באמת לא משנה…"אמרה נאבקת בו..
"בוודאי שכן!"אמר.." רצח הוא האשמה חמורה!אני אעשה הכל בכדיי להוכיח את חפותך.את לא רוצחת.זה לא מגיע לך.."קרא.,הוא היה כל כך נחוש בדעתו לדעת את האמת.ולגרום לשחרורה של ליסה,שייתכן שיושבת שם לריק מפאת חוסר צדק.אהבתו אליה גרמה לו לעשות את הבלתי אפשרי.
"אני לא יכולה לספר.."אמרה,כשעיניה מתמלאות דמעות.
"את יכולה לספר לי,מלאך.מה הוא עשה לך??"שאל,דורש לדעת.
"הוא..אנס אותי."החלה לספר.."הייתי מכ"ית בנים בקומנדו..הקצין ההוא,שהיה כבר זמן רב דלוק עליי,תקף אותי ערב אחד וביצע בי מעשי סדום.."אמרה כשדמעות זולגות מעינייה,כשהיא נזכרת באותו לילה מסויט.
"מה???…הוא אנס אותך באכזריות.."הבין,המום..קולו רעד,דמעות הציפו את עיניו.הוא חש כאילו סכין ננעצה בליבו.זה הכאיב לו.כאב לו לשמוע על כך.
"עזוב.."אמרה בבכי,"אני..לא רוצה לפרט."
"..כנראה שבאמת הגיע לו למות."אמר ניק בכעס..מחבק אותה חזק,כשדמעות זולגות מעיניו,עקב סיפורה המזויע.הוא כל כך..אהב אותה.ליסה חשה כה בטוחה בחיבוקו.איש לא יעז לפגוע בה כעת,כל עוד הוא איתה.מאמין כי הצדק,יצא לאור.שני דברים היו כעת בראש מעיניו:חפותה של ליסה,והניתוח שלו.שכעת נראה לו פחות חשוב.פחות חשוב ממנה.שכן,היא..הלב שלו.בלעדיה,אין לו חיים.והוא לא יניח לאיש לפגוע בה.הוא רצה בכל מאודו להחזיר לה את החופש שלה.שהרי אין מחיר לחופש.
מספר שבועות לאחר מיכן,שוב ניגש ניק לבדיקות.מועד הניתוח התקרב.הוא ביקש ממפקדיו שישחררו את ליסה ליום אחד,בכדי שתוכל להיות עימו,בעת אישפוזו.כשהוא מספר להם,שהיא ידידתו,ולא יותר מכך,בכדי שלא יסתבכו בשיני החוק הצבאי.כשלילה לפניי כן,שרה הופיעה בדירתו.
"מה את עושה כאן?"הוא שאל בעצבים..
"רציתי לספר לך משהו.."אמרה לו.כשהוא מסתכל עלייה במבט כעוס.
"מה רצית לספר לי?..כדאי שזה יהיה מהר..כי אין לי זמן לשקרים שלך!"קרא לעברה..
"….אני נושאת ברחמי את הצאצא שלך."אמרה לו.
"מה??????."התפלא.
"כן."ענתה…"אני בהיריון.וזה הילד שלך."
"אני עומד לעבור ניתוח לב.אין לי זמן לשטויות שלך!"קרא בעצבים,כשהיא הולכת אחריו..