בלי משחקים- פרק 11

פרק 11- יותר נורא מזה?

״ג׳ורדן ומייגן? חשבתי שאתם כבר לא מדברים״ אמרתי בהפתעה כשהסתכלתי עליהם. הם הסתכלו עליי בכעס. הרגשתי כל כך קטנה ליד שניהם.
המחשבה על כך שידעו על הנשיקה שלי ושל מאט לא עזבה אותי למנוחה. הרגשתי איך הלב שלי דפק במהירות. איך הרגשתי שהייתי חייבת לרוץ לטום, לנשק אותו ולשכנע את עצמי שביני לבין מאט אין שום דבר חוץ מהעבר.
הם הסתכלו עליי ברוגז. זאת הייתה נראית התחלה של משהו רע.

״ילדה טיפשה. את לא מבינה מה קורה סביבך?״ מייגן שאלה בהתנשאות. הסתכלתי עליה באי הבנה.
״על מה את מדברת? כבר חודש שאתם לא מדברים אחרי מה שקרה״ אמרתי מבולבלת.
״אולי לא דיברנו כל הזמן הזה, אבל יש לנו מטרה משותפת שאנחנו עומדים להשיג.״ ג׳ורדן הוסיף, ואני רק הרגשתי איך הראש שלי הולך ומסתחרר יחד עם פעימות הלב הבלתי פוסקות.
על מה לעזאזל הם מדברים? איך הם ידעו על הנשיקה? הם ראו אותי ואת מאט?
״זה מגוחך. ואם לא אכפת לכם, אני צריכה ללכת.״ ניסיתי לעקוף אותם, אבל הם לא זזו ממקומם.
״את לא הולכת לשום מקום עד שאת לא שומעת את מה שיש לנו להגיד.״ ג׳ורדן אמר בחדות.
״מה אתם רוצים ממני?״ שאלתי חסרת סבלנות.
״אנחנו רוצים שתפרדי מטום, ותשכחי ממאט.״ מייגן אמרה בישירות. הופתעתי לשמוע את זה. מה אכפת להם אם אני אהיה עם טום, ומה זה משנה מה יש ביני ובין מאט?
״ומה אם לא?״ שאלתי, מנסה להראות להם ששום דבר לא מזיז לי. לא משנה עד כמה יבקשו ומה יעשו.
״אנחנו נגלה לטום על הנשיקה.״ ג׳ורדן אמר וחייך חיוך שחצני. הרגשתי את הלב שלי קופא. הרגשתי שכל העולם על הכתפיים שלי. שבתנועה אחת- הכל קורס. לא משנה מה אעשה, תמיד יהיה משהו שיצוץ פתאום, גם אם הכל נראה לפתע בסדר.
עדיין עמדתי שם, בקצה המסדרון מול ג׳ורדן ומייגן שחסמו את דרכי. שדרשו ממני דבר שלא רציתי. דבר שלא יכולתי.

״למה? למה זה מפריע לכם כל כך?!״ הרמתי את הקול עליהם, חייבת תשובה.

״כלבה אחת! את לא הבנת עדיין שאני ומאט צריכים להיות ביחד?! שהייתי עם ג׳ורדן רק בשביל מאט? תתעוררי כבר!״ מייגן אמרה והרימה עליי את הקול בחזרה. פניו של ג׳ורדן התעוותו מכאב כששמע את מילותיה של מייגן.

הייתי עיוורת כל הזמן הזה? בגלל זה מייגן לא הייתה נחמדה אליי מלכתחילה.
ניסיתי להישאר חזקה. שום דבר לא היה יכול להיות יותר גרוע מהמצב בו הייתי עכשיו.

״ואתה, אתה ג׳ורדן. מה הבעיה שלך? מה אתה עוזר לה בכל זה, מה לך יוצא מכל הסיפור הזה?״ פניתי אליו. ״הרי אתה זה שביקשת ממני סליחה עשרות פעמים על אותו היום בו ניצלת אותי, בשביל לגרום לה לקנא. אז מה עכשיו? למה פתאום אתה נגדי?״ שאלתי דורשת תשובות לכל השאלות שמלאו את ראשי.

ג׳ורדן פלט גיחוח ועל פניו עלה מבט משועשע מהמחשבות שלו. ״אמילי, עדיין לא הבנת את זה?״

״הבנתי מה?״ שאלתי בפליאה.

״אם תשכחי משניהם, כך אני אוכל להיות איתך.״