הרגע הזה….

הרגע הזה, שהיא שוב מפיצה עליך שקרים וסיפורים…
הרגע הזה, שהיא שוב הורגת אותך מבפנים…
הרגע הזה, שאת שוב יושבת ובוכה בחדר שלך, בגללה….
הרגע הזה, שבו את מתלבטת אם להוסיף על הצלקות הישנות, עוד חתך, ועוד חתך, ועוד חתך…
הרגע הזה, שבו את מבינה, שזה לא חייב להיות ככה.

הרגע הזה, שבו את מבינה, שכל מי שמאמין לשקרים שלה? לא מגיע לו שתתיחסי אליו!
הרגע הזה, שבו את מבינה, שמי היא בכלל שהיא מעזה להתקרב אליך?!!?!
הרגע הזה, שבו את מבינה,שבשביל מה, לעזאזל, את מתייחסת אליה?! היא כלום לעומתך!
הרגע הזה, שבו את מבינה שאת כבר לא צריכה לעצור את עצמך עם פרפרים, כי את פרפר מדהים בעצמך!
הרגע הזה, שבו את מבינה, שכל מה שהיא עושה, זה בשביל לנקום בך על מעשה שעשית בכיתה א, ואם את מוותרת על הנקמה, את הרבה יותר בוגרת ממנה!

הרגע הזה, שבו את מחליטה להתעלם מכל ההשפלות והקללות.
הרגע הזה, שבו כל הקללות וההעלבות נפסקות בהדרגה, כי הם רואים שזה לא מזיז לך.
הרגע הזה, שבו כל המגעילים האלה, כן כן, זאת שקיללה אותך בהפסקה! וגם זה שהעיף לך את כל הספרים שקראת בהפסקה! עכשיו מתחננים שתשימי לב אליהם.
הרגע הזה, שבו את מחליטה להיות אמיצה, וכשהילדה ששברה אותך כל החופש מבפנים עמדה באמצע האולם בבת מצווה של שתי החברות הכי טובות שלך, לא יודעת מה לעשות עם עצמה? את לוקחת את המושכות לידיים, מתקרבת אליה, תופסת לה את הכתפיים ומתחילה רכבת כשהיא הקטר, היא נבהלת בהתחלה, אבל בסוף מגניבה אליך חיוך.

הרגע הזה, שבו את מבינה, שרק בזכות מה שאת עשית, השנה שלך הפכה להרבה יותר טובה.