קמע הזהב-פרק שני

"אני מסכימה" עניתי לה.
"מצוין" ענתה לי המלכה
"ממחר את תגורי אצלי בארמון , כדי שתסגרי את החנות מוקדם היום כדי שיהיה לך זמן לארוז, אני לא אוהבת לחכות, אצלי הכול לפי השעון"
"שמעת אותי ילדה?"
"כן הוד מלכותך
"מה שמך, ילדונת?" שאלה אותי המלכה.
"רין" עניתי לה.
"יופי רין, אני שמחה מאוד שהסכמת לבוא, את תאהבי לגור בארמון אני מבטיחה" אמרה ויצאה בטריקת דלת., חשבתי שאני מתה. היה לה ריח של הרבה מאוד פרחים עם רחות שונים שממש לא מתאימים אחד לשני, והפרצוץ שלה דומה לתחת מחוצ'קן עם כל הכבוד, היא לא צריכה להחשיב את עצמה להכי יפה. אני לפעמים תוהה עם היא הסתכלה פעם על עצמה במראה.
טוב, זה לא משנה, עכשיו היא צודקת, אני אצטרך לסגור מוקדם היום.
"בוקר טוב רין" שמעתי קול חריש מאחורי גבי.
"בוקר טוב אימא" אמרתי בעודי מסתובבת עם פני אליה.
"מה שלומך?" שאלתי אותה במעט חשש.
"בסדר, השיעולים כבר לא מטרידים אותי אבל נראה לי שכאבי הגב לא מתכוונים להפסיק היום , ומה אתיך ילדתי מה שלום החנות? הספקת למכור משהו היום או שעדיין לא?"
"אימא יש לי חדשות טובות ומאוד משמחות , המלכה קאנה הגיעה לכאן בבוקר והתרשמה מאוד מהקולקציה של תכשיטי הזהב והציעה לי
לבוא לגור אצלה בארמון ולהיות המשרתת שלה ולהכין לה תכשיטים ועל כך היא תחזיר לחנות שלנו את השם הטוב שלה,
ואת אימא את ואני נגור בארמון את תוכלי להבריא , ושוב תיהי כמו פעם".