דוב לבן 11 -(זיכרון) רוז
תמיד נהגתי להיות חופשייה.
הייתי בורחת.
חוקרת.
חולמת על מקומות אחרים,
רחוקים.
תוהה בליבי איך הם נראים.
אחי תמיד נהג לגונן עליי,
מפני צרותיי.
הוא מצא אותי פעם,
תשושה.
חבולה.
חיוורת.
אני זוכרת שראיתי פנים.
מים.
הוא אמר שהכל בסדר עכשיו.
כשחזרתי הביתה אבא דאג.
הוא אמר לי לא לעשות זאת שוב.
הבטחתי לנסות.
הרי איש לא ייקח ימנע ממני,
את חופש הטיול.
אולי יום אחד,
עוד אוכל לחזור לאבא,
ולנדי…
תגובות (2)
"הרי איש לא ייקח ימנע ממני, את חופש הטיול."
המשפט שפגם בשלמות של השיר השלם והמושלם.
ולמה את כותבת את הסוף? את לא יכולה להפסיק! מה יהיה עלינו, הקוראים? תהיה עונה שנייה, נכון? נכון?!
אבל אני אוהבת אותו ~^*
חח ונראה, חכה קודם שתקרא את הסוף…~*~