דוב לבן 9- רוז
אני נוגעת בו,
הוא רך.
חמים.
פרוותו הרכה מרדימה אותי.
מגנה.
לבד.
אני נמצאת לבד.
נול.
גדול וחדש.
שיכרון חושים.
נעימה.
צבעים.
יופי.
החוטים עדינים למגע.
תמונה גדולה.
מפוארת.
דוב לבן.
שושנת הרוחות.
אני מצחקקת,
בשקט.
פתאום,
כעס, מתחיל לגאות בי.
אני כאסירה כאן,
בלי יכולת לצאת ולראות…
איכן הוא עכשיו,
הדוב הלבן?
תגובות (1)
איך את מצליחה לעשות את זה, אין לי מושג…