מבט הירח

14/09/2013 696 צפיות 2 תגובות

למה תמיד כאשר חברה כועסת עליי או נעלבת אני מרגישה שהעולם חרב עליי, שהכוכבים פסקו מלהאיר ושהירח לוטש עיניים בציפייה לראות אותי מתמוטטת? הכל תלוי בידיי ובמילותיי ובדרך בה אפענח את המצב בצורה שאולי תמכור את האמת שלי אך תרצה את האחרת . וכאשר אני בוחרת באמת הכנה שלי וזאת לא מבינה ואף נפגעת יותר ומסתגרת, והצעקות כבר מהדהדות בחדרי ליבי והוא מתחיל להיסדק אני בכל זאת ממשיכה, עם האמת שלי ולא מוותרת? למה פשוט לא להיות כגומייה הנמתחת לכיוון הרצוי בצורה הנוחה ביותר למשתמש? אולי בגלל הפחד שיום אחד אצטרך להכיל ולתפוס יותר מדי ואקרע או אתפרק? מדוע הירח ממשיך במבטו, הוא עוד לא מרוצה? מה ממני הוא עוד מצפה? בכיתי ונשברתי, קיללתי, הושפלתי, השפלתי וספגתי וגרמתי לכאב והוא ממשיך במבטו ולא עוזב. והיא, היה מהצד השני מביטה ולא מבינה איך אני לא רואה את הצד שלה ולא כורעת על הברכיים ומתחננת כיפליים. האמת שלי… מה אעשה איתה? היא רק מזיקה ולא מועילה , מה כבר יוצא לאדם מכנותו? ובינתיים הירח ממשיך במבטו.


תגובות (2)

אני כול כך מבינה ומרגישה את מה שאת כתבת פה זה באמת ככה שבוגדים בנו או שפגעין בנו אנחנו מרגישים שהכול חרב סביבנו אבל את יודעת אני רוצה לספר לך שעם כול הרוע שיש לאנשים לעשות לאחרים תחייכי ותשכחי ואל תראי לאף אחד את העצב שלך ועם זאת תיהיה את שתבקשי סלחה אותו אדם התבייש במעשיו נכון אני מודה זה קשה אבל את יודעת מי חלש זה שמראה שכואב לו ואני בטוחה שאת חזקה
מקווה שעזרתי
אוהבת שרית :)
לילה טוב ( תמיד פה בשבילך )

14/09/2013 16:19

תודה :)

15/09/2013 09:58
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך