שוב הסרטן מנצח-פרק 3

סליחה שלא העלתי פרק יום הכיפורים הגיע ואני צמה ושומרת שבתD:

סליחה אם הפרק הזה קצת ישעמם אתכן..

======================================================

"תודה ליאתי" אמרתי לה וחייכתי,והפעם חיוך אמיתי.
היא חייכה אלי בחזרה. "הולך להיות לנו כיף היום" היא אמרה.
"כן" עניתי לה. "אני רק אלך לבית שלי להחליף בגדים ונצא" אמרתי.
"רוצה שאני אתן לך בגדים?" היא שאלה.
"זה בסדר" עניתי לה.
"קחי אל תתביישי" היא ענתה לי בחזרה.
"אם את מתעקשת" צחקתי.
היא פתחה את הארון שלה והביאה לי שורט ורודים וגופיה שחורה חלקה. "זה בסדר?" היא שאלה.
"כן, תודה" עניתי לה והלכתי לאמבטיה להחליף בגדים.
התלבשתי ושטפתי את פני מכל הדמעות שהיו עליהם.
"יאלה בואי" יצאתי מחדר האמבטיה.
ליאת נעלה אולסטאר אדומות, לקחה ארנק ופלאפון והתכוונה לצאת, עצרתי בעדה.
"אין לי כסף עלי, ואין לי פלאפון" חייכתי במבוכה. "אולי עדיף לדחות למחר?" שאלתי.
"יום פינוק הכל עלי, ופלאפון נודיע לאמא שלך שאין עלייך פלאפון ושתחזרי בלילה" היא ענתה.
"שוב תודה" עניתי לה, והיא שוב חייכה.
איזה כיף שיש לי את ליאתי, שהשלמנו ושהיא פה בשבילי.
התקשרנו להודיע לאמא שלי וליאת הודיעה לאמא שלה ויצאנו.
אוקיי, דבר ראשון ניקח אותך למשהו שאת מאוד זקוקה לו" היא אמרה.
"מה זה?" שאלתי בסקרנות.
"הפתעה" היא ענתה וחייכה במסתוריות.
האוטובוס הגיע, עלינו עליו, וכעבור עשרים דקות הגענו למקום 'המסתורי'.
"תעצמי עיניים" פקדה עלי.
עצמתי את העיניים. " נוו ליאתי את מותחת אותי" אמרתי לה.
היא הוליכה אותי במשך עשר דקות ואמרה לי לפתוח עיניים.
היינו בספא , הורו לנו לשכב על הכיסאות.
"באמת הייתי זקוקה למסאז'" עניתי לה והשמעתי קולות של עונג.
אחרי הספא הלכנו לקולנוע, לקניון ולבסוף למסעדה יוקרתית.
התיישבנו במסעדה וקראנו למלצר.
"מה תרצו להזמין?" הוא שאל עם חיוך.
"אני אקח מנת פסטה ברוטב רוזה עם סלט יווני בצד וכוס קולה" ליאת אמרה.
"אני אקח אייס קפה" אמרתי גם.
"מאי תאכלי משהו את מקל" ליאת אמרה.
"בסדר..ממ אני אקח תפוחי אדמה ברוטב צ'ילי עם סלט חסה בצד וכוס קולה גם" אמרתי.
"לבטל את האייס קפה?" המלצר שאל.
"כן,תודה" חייכתי.
"המנות יהיו מוכנות תוך רבע שעה תהנו מהארוחה" הוא חייך והלך.
"אז מה בינך ובין גל?" פתחתי בשיחה.
"יבש" היא ענתה. "אני חושבת שהוא רוצה שניפרד" הוסיפה.
"אתם חברים רק שבועיים, חוץ מזה שקצת ראו שלא ילך בינכם" אמרתי לה.
"הוא קולני, מעשן סיגריות ומתחיל עם כל בת יפה שהוא רואה, ואת עדינה ובנויה למערכות יחסים ארוכות, למישהו שבאמת יאהב אותך לא רק בגלל היופי החיצוני שלך" אמרתי.
"עזבי עכשיו ענייני אהבה" היא ענתה. "את זוכרת את המורה ההוא לכימיה?" היא שאלה.
"זה עם המבטא הבריטי?" שאלתי.
"כן, החתיך הזה שהוא בן 26" היא ענתה.
"מה איתו?" שאלתי.
"בשיעורים האחרונים הוא נטפל דווקא אלי, מעיר לי על דיבורים בשיעור, צועק עלי שאני לא מכינה שיעורי בית פעם אחת ומה לא" היא אמרה.
"אולי הוא דלוק עליך" צחקקתי.
"לא יודעת" היא הייתה נבוכה.
"מה עם חיי האהבה שלך?" היא שאלה.
"אף אחד לא ישתווה לגיל" נאנחתי. "אבל לא מזמן פגשתי בחור, בסדר כזה קוראים לו לירון" אמרתי.
היא לא הספיקה לענות, כי המנות שלנו הגיעו.
הייתה שתיקה בארוחה, כל אחת הייתה בהרהורים שלה.
הדרך הביתה הייתה מאוד קצרה, שמרנו על שתיקה גם בנסיעה.
כשליאת באה לרדת לתחנה ליד הבית שלה, היא חייכה אלי. "עוד לא סיימנו את השיחה הזאת" היא אמרה. "בסדר" צחקתי. היא חיבקה אותי וירדה מהאוטובוס. "אני אחזיר לך את הבגדים מחר" צעקתי אחריה והיא עשתה לי סימן של וי ביד.
איש זקן עלה לאוטובוס. פיניתי בשבילו את מקומי.
"תודה רבה לך , שתהיי בריאה" הוא הודה לי בקול רועד והתיישב.
אחרי 3 תחנות ירדתי מהאוטובוס והלכתי לכיוון הבית שלי, השעה הייתה 22:30 .
הוצאתי מפתח מהכיס של השורט ,פתחתי את הדלת וראיתי את אמא מנמנמת על הספה עם הטלוויזיה דלוקה. 'לא נפריע לה' חשבתי. לקחתי ממנה את השלט, בזהירות וכיביתי את הטלוויזיה.
הייתי בדרך לחדרי כששמעתי מלמולים,חזרתי לסלון והתקרבתי אל אמא.
"אביחי" היא מלמלה מתוך שינה.
'אביחי? מי זה אביחי?' תהיתי.
"אביחי למה השארת אותי לבד" עוד מלמול שבקושי שמעו. "היא עוד לא יודעת" שמעתי אותה אומרת.
'מה זה כל המלמולים האלה? היא בסדר? ומי זה לעזאזל אביחי?' חשבתי לעצמי בלב.
'אני כבר אשאל אותה בבוקר' אמרתי לעצמי.
הלכתי על קצות האצבעות לחדרי וסגרתי את הדלת בשקט.
למחרת התעוררתי ב 9:00 ולמרות שזו שעה מוקדמת בשבילי קמתי מהמיטה, צחצחתי והלכתי למטבח.
אמא הייתה שם עם כוס קפה.
"בוקר טוב מותק" היא חייכה אלי "להכין לך כוס קפה?" היא שאלה.
"תודה, אני אכין לעצמי" חייכתי. "את לא אמורה להיות בעבודה?" שאלתי.
"קיבלתי יום חופש" היא ענתה.
"אה.. אמא יש לי שאלה" אמרתי לה והתיישבתי עם כוס הקפה שהכנתי לי.
"אז תשאלי" היא חייכה חיוך רחב.
"מי זה אביחי?" שאלתי ולגמתי מכוס הקפה שלי.
החיוך נמחק מפניה.

~נקודת המבט של אמא של מאי~

החיוך נמחק מפני, 'מאיפה היא שמעה על אביחי?' חשבתי לעצמי.
"אה.. אביחי הוא ח..בר קר..וב הוא… עמית לעבודה" שיקרתי.
"אמא, את יודעת שאת גרועה בלשקר" מאי אמרה לי.
' מה אני עושה לעזאזל ? איך אני מספרת לה את זה?' תהיתי.
"אוקיי מאי, את כבר בת 17, מגיע לך לדעת דברים" אמרתי לה, מופתעת מעצמי.

~חזרה לנקודת המבט של מאי~

"אוקי מאי, את כבר בת 17, מגיע לך לדעת דברים" היא אמרה לי והתחילה לספר הכל.

————————————————————————————————————–

תגובות יתקבלו בברכה(-:
תודה רבה לכל הקוראים♥