סטנלי טרנר|פרק 2|ארון מלא דם
הסתובבתי וגיליתי שאין אף אחד שעומד מאחורי.
הטלפון המשיך לצלצל והסתכלתי על המספר.
"אימא?!"
יש לי דברים יותר דחופים לעשות! ניתקתי את הטלפון.
כולי מפוחד ועוברת עליי צמרמורת.
שמתי לב שצל של גבר עם כובע הופיע מאחורי הדלת.
ניגשתי לאט אל הדלת, סובבתי את הידית… אבל לא היה שם אף אחד,מוזר מאוד.
"אני משתגע?" אמרתי בשקט
לפתע שמעתי קולות של מס' ניידות משטרה שמתקרבות, הם חנו מחוץ לבית שלי, 2 ניידות.
4 שוטרים התקדמו אל עבר הדלת ונכנסו הביתה.
"מה לעזאזל קרה כאן?!" אמר אחד השוטרים
"זה בדיוק מה שאני אמרתי כשראיתי את זה…"
משהו רטט לי בכיס, כנראה הפלאפון.
הוצאתי אותו וראיתי תזכורת שרשמתי.
-נקודת מבטו של השוטר הראשי ברונו-
"מה הוא קורא שם בפלאפון שלו?" אמרתי בשקט
"טוב אני צריך ללכת, אסור לי לאחר לשיעור הראשון שלי באוניברסיטה…
אתם תיקחו מפה את העבודה?"
הוא שאל אותי במן פחד.
"כן. אתה לא צריך לדאוג, אנחנו נמצא את… איך אמרת שקוראים לה?"
השם ברח לי
"לדונה." הוא ענה
" כן, לדונה. נפתור את הפרשה המסובכת. אבל לא תוכל להיכנס לפה או לישון פה בזמן הקרוב,
עד שלא נמצא את לדונה- הבית הזה סגור!"
"אז איפה אני אמור לישון?"
"אני בטוח שהאוניברסיטה תמצא לך מקום. לא אמרת שיש לך שיעור?"
"כן… יש לי שיעור."
הוא הסתכל אליי במבט מאוכזב והלך.
"למה אתם מחכים?" שאלתי את שאר השוטרים
"תתחילו לאסוף ראיות מהשטח."
בזמן שכל השוטרים התחילו לאסוף ראיות, אני הסתכלתי על החלון.
דבר אחד בטוח, אם המכונית פרצה בדיוק בשניות הראשונות שהטלפון צלצל,
מי שהתקשר ללדונה קשור למי שחטף אותה ושבר את החלון,
ומי שחטף אותה ושבר את החלון- היה מוכן לזה, זאת אומרת שהוא חיכה שלדונה תענה.
משהו פה מריח לי לא טוב.
-נקודת מבטו של סטנלי-
השיעור אמור להתחיל בדיוק עכשיו.
הושטתי את ידי אל עבר ידית הכיתה, ופתחתי אותה.
זאת תחושה מפחידה להתחיל את השיעור הראשון ביותר ביום הראשון ביותר באוניברסיטה…
בדיוק כשנכנסתי היה צלצול לתחילת השיעור.
הורדתי את תיק הצד שלי והתיישבתי בשולחן פנוי.
"המקום הזה תפוס?"
מישהו התקרב אליי.
"לא…" עניתי
"אז נעים מאוד, אני ברק."
היה לו שיער עומד ועיניים חומות.
הוא נראה כמו מישהו נחמד ורגוע.
"נעים מאוד, אני המרצה שלכם במתמטיקה. ליאו."
הכיתה הייתה גדולה. טוב, יותר נכון אולם…
"מה זה בעצם מתמטיקה?"
ליאו התחיל להסביר לנו ולפרש עובדות, נאום ארוך.
אני יותר חשבתי על מה שקרה עם לדונה.
אני עוד לא מצליח להבין מה קרה שם!
ננסה לשחזר אירועים: אני נכנסתי למקלחת, הייתי בתוכה בערך שתי דקות- ואז שמעתי את
הצעקה של לדונה, התלבשתי מהר וניסיתי לפתוח את הדלת…. ולא הצלחתי.
רק רגע, זה בעצם אומר לי משהו! אני הרי לא סגרתי את הדלת, אחרת המפתח היה בתוך
האמבטיה והייתי פותח את הדלת, זאת אומרת שמישהו סגר אותו.
לדונה לא הייתה סוגרת את האמבטיה, הרי למה לה לעכב אותי ביציאה?
אבל מי שחטף את לדונה כן היה רוצה לעקב אותי ביציאה…
זאת אומרת שלדונה לא נעלמה ככה סתם- מישהו כנראה נכנס דרך החלון השבור,
(טוב בעצם מי שנכנס דרך החלון השבור- הוא זה ששבר אותו…) ואחרי שהוא נכנס
הוא נעל את הדלת, ועשה משהו עם לדונה. זה כנראה מה שקרה שם…
"סטנלי… אתה פה?" שאל ליאו המרצה
"כן, ברור… אלא מה?"
כיוונתי את הראש שלי לליאו, כדי שיחשוב שאני מקשיב לו.
אבל לדעת מה זה מתמטיקה? בשביל מה למדתי יסודי חטיבה ותיכון…?
טוב נו, אולי זה באמת חשוב…
אבל החטיפה של לדונה יותר חשובה! אני חייב לגלות מה קרה שם!
"איזה אינטרס יש למישהו לחטוף את לדונה?" אמרתי בשקט וחשבתי.
-נקודת מבטה של לדונה-
"האממ…ממממ….איפה…אנ…י?"
מה אני עושה פה? מה קרה בשעתיים האחרונות?!
"שקט לדונה!"
"מי אתה?!"
מה קורה פה?! מי הוא הזר הזה שמדבר אליי?
תחושת צמרמורת עברה בגופי… מה אני עושה פה?
"לדונה טמפסון הא? אני מבין שאת חכמה. נחשבת לחכמה בתיכון, בחטיבה וביסודי.
כבר מכיתה א' היית כזאת.
"וזה רע?"
כמעט לא הצלחתי לראות, היה חשוך מאוד. אבל הזר הזה כיוון אליי פנס
"אתה מוכן להוריד את הפנס הזה מהפרצוף שלי?!"
בעטתי בפנס והפלתי אותו אל הרצפה.
"אלימה אני מבין."
לפתע גז בצבע אדום השתחרר ולאט לאט… לאט אני… נרדמ..ת
-כעבור שעה וחצי
נקודת מבטו של סטנלי-
סוף סוף השיעור הזה נגמר, כמה אפשר לשמוע על מתמטיקה?
הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה כבר 18:47, אני עוד צריך להספיק
להגיע לקבלה ולקבל את הבית החלופי שלי.
הלכתי עד שהגעתי לקבלה.
ראיתי אישה אחרת.
"נעים מאוד, אני אוסי." בחורה בלונדינית עם עיניים חומות, נראית חכמה.
"אני חושב שכבר שמעת על המקרה…"
"אתה מהבית שפרצו אליו?"
"כן." עניתי במהרה
"הנה המפתחות, אתה בבית מס' 98. תישאר שם בימים הקרובים."
"אוקי…תודה."
הייתי בטוח שהתהליך הזה יהיה קצת יותר ארוך, אבל בסדר…
גם ככה אין לי כוח לשיחה ארוכה.
הלכתי מדוכן הקבלה עד לקמפוס וחיפשתי את בית מס' 98..
"בית מס' 98,בית מס' 98…." מלמלתי לעצמי
"הנה הוא!"
נכנסתי אליו בשקט.
"יש פה מישהו?"
"היי!"
פתאום צצו 2 בנות ו 2 בנים.
"אתה השותף החדש?
"השותף החדש- הזמני, כן."
הצהרתי עם דגש על זמני.
"טוב אז המיטה שלך בקומה השנייה, למזלך יש לך מיטה משלך!
אה ואני ליעם, זה סטיב, זאת פיבי וזאת עלמה. נעים מאוד!"
קבלת פנים נחמדה הם עשו לי.
"נעים מאוד…אני סטנלי, אני יעלה עכשיו למעלה כדי להתארגן."
אוקי, רק אל תפתח את הארון הכחול כהה!"
אמר לי סטיב
"אממ.. אוקיי…"
קצת מוזר אבל בסדר, עליתי למעלה.
החדר היה נראה נחמד, וגם המיטה. מהחלון ראיתי נוף יפה של אגם גדול שנמצא מול האוניברסיטה.
פתחתי את התיק שלי והתחלתי להוציא ממנו בגדים.
לקחתי ערמה של בגדים והסתכלתי על הארונות.
"לאיזה ארון הוא התכוון לא לפתוח? הכחול בהיר?"
פתחתי את הארון הכחול כהה.
"זה בטח היה הכחול בהיר…."
הושטתי את היד אל עבר הידית של הארון הכחול כהה.
"גם אם זה לא הארון המתאים, מה כבר יכ…. אהאהאהאהאהההאההה!"
כל הארון היה נראה דם טרי,המשכתי לצרוח בחוזקה!
סגרתי את הארון והתרחקתי ממנו, התנשפתי בחוזקה.
"משהו קרה שם?" שאלה אותי פיבי מלמטה
"לא, פשוט המזוודה שלי נפלה על הרגל שלי…"
הייתי חייב להמציא תירוץ.
"מה לעזאזל יש בארון הזה?!"
תגובות (5)
המשך!
בקרוב (:
אני דורשת המשך
ונכין שאוסי מהקבלה היא גם חלק מזה?
אני דורשת המשך
ונכין שאוסי מהקבלה היא גם חלק מזה?
אולי (:
עכשיו אני יתחיל לעבוד על המשך.