בני האדס-פרק 3

"מייסי? אולי תהרגי את ההידרה הזאת כבר?" צעקה קאמיל, מהמקום שבו היא וניקו ישבו, מאין פינת ישיבה עם פופים שולחן כיסאו וערסלים , מתחת לעץ הצפצפה השחור כפחם עם העלים והפירות שזוהרים בחושך, מהגינה של האמא החורגת שלנו.
"אני רוצה שתהווה אתגר בשבילי!" צעקתי להם.
הם צחקו "עשרים ושתיים ראשים זה לא מספיק?" ניקו שאל .
"ממש לא!" צעקתי.
"נו באמת, מייסי , את בטוחה שתצליחי להרוג אותה?" צחקה "כי נראה לי שבסוף אני וניקו נצטרך להתערב…"
"רוצה להתערב?" שאלתי. ובתנועה מהירה אחת, קפצתי לעבר ראש אחד, אבל לפני שההידרה הצליחה לירוק עלי חומצה, התכופפתי ועקרתי לה את הלב.
"נראה לי שטעית קאמיל" אמר ניקו "היא ללא ספק הסתדרה לבד…"
קאמיל נשפה בבוז "אולי, אבל ללא המשפחה שלה היא לא הייתה מסתדרת בחיים" אמרה " והיא בהחלט מדהימה לגמרי" אמרה וחייכה אלי.
לא יכולתי שלא לחייך אליה חזרה.
"חיבוק קבוצתי!" צעקה קאמיל
צחקנו שתינו ופנינו לניקו.
"אני לא מתחבק" אמר .
"לא שואלים אותך" אמרתי. ויחד שתינו חיבקנו אותו בכוח. כנרה שחנקנו אותו , אבל לא נורא.
"אני ממש חייב ללכת" אמר ניקו, והסתכל על שעונו "מחכים לי…"
"מי?" שאלתי.
"אני צריך לחזור לארגו II …" אמר בהיסוס "אחותנו צריכה אותי.." אמר והסתובב ללכת "יום הולדת שמח מייסי"
"אחותנו?!" צעקתי. "בוא הנה מיד , ניקו די אנג'לו , בן האדס! "
הוא נאנח "היא רומית. הוצאתי אותה מהשאול. " אמר בעצב.
"חיפשת את ביאנקה?" שאלתי. הבנתי אותו. ביאנקה הייתה המשפה שלו, כלומר , באמת המשפחה שלו.
הוא רצה להחזיר אותה, אבל לא הצליח.
הוא הנהן.
"אוקיי. אז למה אנחנו מחכים?" שאלתי "אם אתה הולך גם אני באה"
"וכך גם אני" אמרה קאמיל "אני רוצה לפגוש אותה."
"הם במסע חיפושים" אמר "שניים מהצוות" קולו נשבר מעט "נפלו לטרטרוס."
לא ידעתי איך להגיב.
קאמיל הנהנה "עכשיו הם צריכים לסגור את השערים"
"כן. אבל הדרך ארוכה. בנתיים אני מרגיש שהם בסדר. אבל…. הם לא יודעים את הדרך.."
"טוב. קודם אני רוצה לפגוש את אחותנו. ולעודד אותה. ואז נדון בזה" אמרתי "אולי נוכל לעזור.. לשלוח לאה שנפלו קצת אמברוסיה, ונקטר, ואלי מפה…" הסתכלתי על קאמיל "את יכולה לעשות את זה?" שאלתי אותה
"כמובן" היא ענתה "אבל רק להוריד להם כמה דברים. לא אוכל להעלות אותם חזרה. זה עלול להרוג אותם , וגם אותי " אמרה.
ניקו הנהן. "בסדר….." אמר בהיסוס. "בואו נלך לפגוש את אחותנו."