בשבילי, זה הזמן, לעוף.

אני רצה
כשהירח זורח מעל
כשהכוח נפגע
והרוח חדל
אני ממשיכה
למרות הקשיים הרבים
למרות השירים והסיפורים
שנשכחו, ואיתם גם אני.

וככל שאני נעלמת,
מרחיקה מביתי האהוב
החיים משתנים,
לבבות נשברים,
בשבילי, זה הזמן, לעוף.

היער שורט ובועט
לא מוכר, מנוכר ואכזר
אך אני ממשיכה, לא מתלבטת
חיי לא יפסיקו מחר.
עוד יום עובר, עוד שבוע,
כשהזמן מתבזבז לצידי
הכאב מתגבר, אך אני אנוע,
לא אטבע בנהר מחשבות

וככל שאני מתרחקת,
אבודה אך כמובן גם נמצאת
החיים נגזרים
לבבות מדביקים
בשבילי, זה הזמן, לעוף.

כמו ציפור, אני חוצה את השמיים,
גסיסתי לעולם לא פוסקת
העולם נפרש מעליי,
דמו זולג על ברכי.
אל האור, אני זוחלת,
מחכה לכאב שנגמר

וככל שאני מדממת,
כאבי נשארים מתחתי,
חיי נגמרו,
חלומותיי התגשמו
בשבילי, זה הזמן לעוף.