אהבת מדבר אסורה

ערב, רוח חמה מנשבת מעל המדבר האפריקאי הצחיח,
השמיים לבשו צבעי אדום ורוד וסגול והמראה מפעים.
באמצע המדבר, מקווה מים רחב ידיים,
מים שנקוו ממי הגשמים והפכו להם לבריכה גדולה.
מעברו האחד של המקווה, עומדת לה בחורה תמירה,
יפת מראה וארוכת צוואר, עיניה פקוחות כעיני איילה.
מעברו השני עומד לו עלם חטוב להפליא,
בגד עור לגופו השרירי והוא אינו יכול להסיר מבטו ממנה.
הם צועדים להם האחד לעבר השני והשקט מקפיא,
אין איש בסביבה, רק הדממה שולטת בשעות האלה.
פוסעים הם שעל אחרי שעל, מנופפים בידיהם האחד לשניה,
עוד מס' פסיעות והם יהיו להם ביחד, יזכו למגע הנכסף.
נעמדים האחד מול השני, מתבוננים ובוחנים,
בוחנים אחד את השני, מכף רגל ועד ראש.
אט אט, חיוך גדול מתפשט על פניהם והם נצמדים,
מתחבקים ומתלטפים, מאושרים זה בזרועות זו.
מתנשקים הם בלהט, התשוקה כמו אש יוקדת בעיניהם,
מנשק הוא את שפתיה, ששפתותיהם צמודות במגע האוהב.
נשכבים הם על האדמה החמה ומתנים שם את אהבתם,
מתגלגלים, מתפלשים ומתמזגים לגוף אחד.
התשוקה גוברת, הם מתנועעים בפראות, גומעים את הרגע,
הם יודעים, שאהבתם הזאת, לא תוכל לשרוד לעד.
משבטים שונים הם, שבטים העוינים אחד את השני,
משפחותיהם לא יתנו יד לאהבתם וגורלם ייחרץ.
גונבים הם את רגעי חסד אהבתם האלה, כאן,
ליד מקווה המים הגדול, כשהשקט שולט ממרום.
מעליהם השמיים הצבעוניים שולטים ברקיע,
רק האדמה, החמה, היא זאת, שמרגישה ומקבלת
את אהבתם, סופגת את מיצי אהבתם ושותקת.
רק היא, האדמה, יודעת את סודם, שומרת עליו
ונוצרת את הסוד הזה במעמקיה, לעד.