חלומו של הפרפר

הכל סובב, צבעים מתמזגים לאחד.
פרפר תכלת המתעופף חופשי נשרף מחדש כל פעם כשמביטים בו.
זעקת כאבו חותכת את האוויר הדומם ומשרטטת קווי מתאר צבעוניים לא ברורים, פעם, ועוד פעם ושוב.
הבטתי בקיר הלבן שסוף סוף דיבר אלי,
אנחנו כמעט התמזגנו.
אך בחוזקה התפרץ הפרפר לתוך עולמי הקטן, והשתלט על נשמתי הגוססת,
העביר לה את להבת האש, הבולעת את השפיות.
בכול מקום הוא מופיע, כמו תעתועי ראייה היוצאים מתוך מעמקי התת-מודע.
אני מרגישה את רפרוף כנפיו המעצימות את עוצמת הלהבה השורפת.
פני התחילו להביע רגשות באופן רנדומלי, וכשהכול נשבר נפלתי על הקיר, דמעותיי המיסו אותו,
ענפים לבנים התחילו לפקוע מן הקיר הדביק, אט אט ממלאים את החלל בצורות גסות, הופכים לעצים עוקצניים.
הם עוטפים אותי ואת כל הנמצא בחדר שאיבד את צורתו, הופכים אותו ללבן טהור.
נשימה אחרונה נפלטה מראותי המותשות,
ואז עיני קלטו אותו, בתוך חלל לבן ללא גבולות, הפרפר התעופף בחופשיות:
"אני חופשי" מחשבותיו הדהדו בחוזקה.
אך בעצם אלה הן היו מחשבותיי, וזאת שיירשה את הלהבה רק גולם בדמות אדם ללא כל רוח חיים,
שזמנו הגיעה לפתוח את דלתות הנצח.
והכל סובב, וצבעים מתמזגים לאחד.