החיים על פי הילה פרק 11- "תתחילו לחשוד"

הגעתי חזרה לפנימיה, הדבר הראשון שעשיתי הוא להכניס את הדיסק הנמצא במעטפה לתוך המחשב. עברתי על כמה תיקיות חסרות משמעות, איבדתי תקווה. התכוונתי לקום אך אז תייקיה בשם "נעדרים- נחטפו" לכדה את זווית מבטי. התיישבתי במהירות ונכנסתי לתיקייה, רפרפתי על תוכן התיקייה במהירות, אבל אז…
השם של אימא שלי מופיע שם! יש סיכוי שהיא לא מתה!
התמוגגתי מרוב אושר וצלצלתי לאבי, איני יודעת אם ציינתי, אבל שמו של אבי הוא ג'ורג'.

נקודת מבט ג'ורג', אבא של הילה:
ישבתי בבית, שוב, מובטל וחסר מעש. התבוננתי בתמונת קלריסה, אשתי היפה שנעלמה לה לעד.
הפלאפון על שולחני צלצל, "הבת שלי." היה כתוב על הצג, מיהרתי לענות, אין לי עוד דבר בעולם מלבדה.
"כן, הילה?" שאלתי.
"אבא, אימא לא מתה!" קראה הילה בהתרגשות.
"מה?" שאלתי מבולבל.
"כן! אימא חיה! מישהו צלצל….." אמרה, אך מכאן לא שמעתי יותר.
איש רעול פנים התגלה מאחוריי הספה, תפס את פי, הזריק לי חומר הרדמה מסוים, והתחיל לגרור אותי משם……

התעוררתי במרתף ישן, נעול וחשוך, כאשר קשור אני לכיסא באמצעות חבל קשיח, ומולי עומד אותו בחור רעול פנים, מוריד בעדינות את כובע הגרב אשר חבש וזורק אותו לפינת החדר.
"מה אתה רוצה?" שאלתי את אותו בחור יפה התואר.
"יש דברים, שעדיף שלא תדע." נזף בי.
לפתע נשמע צלצול פלאפון. הבחור הוציא את הטלפון מכיסו.
"כן, מאמי?" שאל.
"אתה יכול לבוא אליי? אבא שלי ניתק לי באמצע שיחה.. אני מפחדת שקרה לו משהו" נשמע הקול של…. הילה?