הפנימייה שלי – פרק שלישי: מורים ומדים

פרק שלישי: מורים, ומדים.
"בגלל שאת כבר בת חמש עשר, לא תוכלי ללמוד ביחד עם תלמידי שנה א', ותצטרפי אל תלמידי שנה ב', שהרמה שלהם די גבוהה. את תצטרכי כושר הסתגלות גבוה כדי להתרגל לעבודות, לציונים, לשעות השינה ושעות הלמידה. בדרך כלל אנחנו נותנים לתלמידי שנה א' מעט זמן להתרגל, אך בגלל שאת מצטרפת לשנה ב' לא נוכל לעזור לך בצורה הזו. אך אם את צריכה עזרה בשיעורי הבית, תמיד תוכלי לבוא אל חדר המורים בשעות הפנאי שלך ולבקש עזרה מהמורים או אפילו ממני." גברת קליי הסבירה לי בקצרה ובמהירות על שנת הלימוד הקשה המצפה לי, בזמן שאנחנו צועדות אל המחסן כדי להביא לי מדים תואמים, ואת מערכת השעות שלי. "המדים הם חלק חשוב מאוד מבית הספר. עלייך ללבוש אותם כל עוד שאת לומדת, וגם בשעות הפנאי. כמובן, מותר לך לישון עם אילו בגדים שמתחשק לך."
נכנסנו אל המחסן הענק, וגברת קליי הביאה לי כמה סטים שונים של מדים במידה שלי. סט אחד לקיץ, סט שני לחורף וסט שלישי ליום חגיגי. המדים כוללים חצאית מיני אדומה, נעלי בובה שחורות, וחולצה לבנה מכופתרת.
"את יכולה להחליף בגדים בתא ההלבשה, מימינך." גברת קליי אמרה לי, ואני דילגתי אל תא ההלבשה והתלבשתי במהירות. המדים התאימו לי בדיוק, למען האמת, ודווקא גרמו לי להראות די רזה. חייכתי אל בבואתי ויצאתי אל המחסן.
גברת קליי חייכה אליי בסיפוק. "המדים הולמים אותך." היא הכריזה, ואחזה בידי. "בואי, את צריכה להגיע אל השיעור."
הנהנתי בחוסר עניין, מבואסת בגלל העובדה שאני ממש צריכה ללמוד כאן. בלי להבריז. בלי לשחק בטלפון. בלי להתכתב עם החברות שלי. וזה לא בסדר.
גברת קליי שילבה את זרועה בזרועי והחלה לצעוד במהירות נחושה אל בניין הכיתות הענק, שנמצא משמאל לחדרי המזכירות ומעונות המורים. דילגתי לצידה, מנסה לעמוד בקצב שלה, ולא מבינה איך למנהלת של מקום כל כך גדול יש כל כך הרבה מרץ.
אחרי כמה דקות של ריצה ועלייה במדרגות הגענו לכיתת המדעים, שם אני אמורה ללמוד היום בשיעור הראשון.
"שלום תלמידים." גברת קליי אמרה וליוותה אותי אל הכיתה. עשרים זוגות עיניים מיד הביטו במנהלת ובי. כל התלמידים חייכו אל גברת קליי, ונופפו לה לשלום. "זאת אלכס." אמרה המנהלת.
"שלום, אלכס." אמרו התלמידים במקהלה, בזמן שאני בוהה בהם בפה פעור. כולם כאן כל כך מסודרים, ומתואמים וצייתנים… ובכלל לא דומים לי.
"מר גולד," גברת קליי פנתה אל המורה למדעים בחיוך מתוק, "אלכס מצטרפת אלינו השנה, והיא תלמד איתך בשעה הזו." היא התקרבה אליו ונתנה לו את מערכת השעות שלי, משאירה אותי עומדת כמו דחליל בקצה הכיתה. "אני סומכת אליך לעזור לה להגיע לשאר השיעורים שלה." היא אמרה לו וחזרה אליי.
"אלכס, בבקשה, למה שלא תשבי ליד לינה?" גברת קליי החוותה בידה לעבר נערה בלונדינית גבוהה וצנומה שחייכה בחולמנות אל חלל האוויר. "לינה היא השותפה שלך לחדר." היא הסבירה, ואני הנהנתי, והתיישבתי ליד לינה. ללינה יש פנים נעימות, אף קטן, שפתיים עבות וורודות, עיני שקד וגבות צרות. עורה חיוור, יותר משלי, ושערה בלונדיני בהיר מאוד. המדים האדומים בלטו על עורה הלבן והיו גדולים עליה בכמה מידות.
"היי." היא אמרה לי בחיוך רחב.
לא יכולתי שלא לחייך חזרה. "שלום." עניתי.
"למה את פה?" היא שאלה, חיוכה עדיין בוהק.
הרמתי גבה. "מה זאת אומרת?"
היא צחקקה. "כל אחד צריך סיבה כדי להיות כאן, את לא יכולה פשוט להופיע מרצונך, מה הסיבה שלך?"
שתקתי לרגע, אך לבסוף עניתי לה. "לא יודעת."