עיר מעופפת פרק 46

אני מכניס את ג'ילי למכונית, נועל עליה את הדלת ומתיישב ליד ההגה.
"תחגרי את עצמך." אני אומר ומתניע את המכונית.
"לא רוצה." אומרת ג'ילי ומשלבת ידיים.
אני נושם עמוק. אל תתחרפן. אלך תצעק ושלא תעיז לתת לה בוקס ולאלף אותה! אני מחייך חיוך קטן. הרעיון הזה נשמע טוב.
"מה אתה מחייך, יצור קטן שכמותך?"
אני מוחק את החיוך ומתחיל לנסוע לכיוון הבית של ג'ילי.לא לפני שאני מהדק עליה את החגורה. ולא לפני שהיא מזכירה לי שאני אוהב אותה.
כשהגעתי לשורת הבתים הצהובים ג'ילי הפסיקה לצעק עליי ונרדמה על הכיסא שדל הרכב.
המוח שלי חשב במהירות. לאר יכולתי לקחת את ג'ילי לבית שלה כי הוא עלול להיות סגור ,וגם אם כן אקח אותה לשם, יהיה לי די קשה להחזיק אותה ולפתוח את הדלת מבלי להעיר את כל הבית בו זמני.
אז החלטתי לקחת את ג'ילי לבית שלי. עצרתי ליד הדלת האחורית, אספתי את ג'ילי בזרועותיי וסגרתי את דלת המכונית בעזרת הרגל.
נשמתי עמוק והתכוננתי למבול השאלות של אימי.
עליתי במדרגות הכניסה ובעטתי בדלת קלות, הדלת נפתחה וגילתה לי את המסדרון החשוך והמוכר.
אני פותח את האור בעזרת אפי ומתחיל לעלות במדרגות לכיוון חדר האורחים.
אני משכיב את ג'ילי במיטה, והולך לכיוון החדר של הוריי.
אני דופק באיטיות. "אמא?" אני לוחש. "אמא את ערה?"
"אההה?" קוראת אימי בקול ישנוני.
"אימא אני צריך את העזרה שלך."
"מותק, האקמול נמצא במדף האמצעי."
"אני לא חולה."
"אה?" קוראת אימי ופותחת עין אחת. "הו, זה אתה! טיילור. מה אתה עושה כאן?"
"אני צריך את העזרה שלך."

בזמן שאימי רחצה את הגוף של ג'ילי במים חמים, אני סידרתי לה את חדר האורחים. כשאימי מסיימת. היא מלבישה את ג'ילי באחד החלוקים הכחולים שלה ואני משכיב אותה במיטה. מנסה להעלם מהעובדה שהחלוק די גדול עלייה ושהוא הדבר היחיד שחוצץ בינינו.
אימי סוגרת את הדלת ואני נושם לרווחה.
"עשית בשכל שהבאת אותה לכאן."
"מצטער שהערתי אותך..אבל.."
"אני שמחה שהערת אותי. לא הייתי רוצה שהבן שלי יחליף לג'ילי בגדים בזמן שהיא יושנה."
אני מסמיק.
"טוב, אני הולכת לישון. מתי אתה יוצא לעיר התחתונה?"
"כמה דקות אחרי הזריחה."
"ארגנת תיק?"
"כן."
"יופי. רק תיזהר שם. ואל תשכח את האקדח ואת חבילת הסכינים שלך. אל תלך בלי הנשקים שלך.טוב.יאללה. אני הולכת למיטה."
"לילה טוןב."
"לילה טוב." אומרת אימי ובלעת בתוך חדר השינה שלה.