רייבן פרק 4

פרק 4-
"את לא יודעת מי זאת?" שמעתי קול חלש בא מאחורי דלת חדרי בעודי עדיין מטושטשת מסמי ההרגעה שהזריקו לי. "זאת קים רייבן" המשיך הקול, ואז זיהיתי שזה קול מוכר,קול של בחורה, של האחות שהייתה בחדרי כמה שעות קודם לכן, "אביה הוא ג'ייקוב רייבן ראש משפחת הפשע השולטת בברונקס, אלוהים את לא רואה חדשות?". עצמתי את עיניי חזק חזק וחשבתי לעצמי, זה בטח לא אמיתי, זה רק מתיחה, זה הכל תעלול אחד גדול, בטח אבא ואמא עכשיו ביאכטה שותים פינה קולדה ומתפוצצים מצחוק, ושיין, הוא ידע הכל, הוא בטח גם תכנן את הירייה שיראה אמיתי.
חשבתי,משכנעת את עצמי להאמין בכך.
אני רוצה לראות את שיין חשבתי ואז לחשתי זאת "אני רוצה לראות את שיין" ואז צעקתי לאחות "אני רוצה לראות את אח שלי! איפה שיין?" האחות נכנסה לחדר עם חיוך מרוח על פניה, אך טיפת זעה בצבצה על מצחה וזה לא יכל להיות בגלל מזג האויר, זה חורף במדינת ברונקס, היא התקרבה אלי ושאלה "את מרגישה יותר טוב?" ובלעה רוק "רגועה?" הנהנתי וחייכתי אליה חיוך מזויף, "אני אלך לקרוא לסוכן לוק, הוא אמר לי לקרוא לו בשניה שאת מתעוררת" אמרה והסתובבה במהירות, הסתכלתי סביבי בשביל להעריך בכמה צרות אני נמצאת, סוכן FBI זה הליגה של הגדולים, אני לא יכולה לעשות לו עיניים ולצאת מזה בקלות כמו דו"ח חנייה זה לא הולך לקרות, ליד המיטה הייתה שיגת בית חולים ועלייה מגש עם אוכל שכנראה לא אכיל, בצדי השני הייתה דלת כנראה לשירותים, ומולי הייתה דלת הכניסה לחדר שלידה חלון זכוכית ענק כאשר הוילון מוסת.
בעודי מסתכלת ובוחנת את צבע הב'ז של הוילון הסוכן בריאן לוק נכנס לחדר ופסע לקראתי "קים, אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב ונרגעת, אני מצטער להאיץ בך אבל יש לי משימה לעשות, ואני לא אוכל לעשות אותה בלי שיתוף הפעולה שלך", אמר ונעץ בי מבט רציני, הנהנתי והשפלתי את מבטי.
"אוקיי" אמר והתיישב על הכיסא לצד מיטתי, היכן שישב כמה שעות קודם לכן כאשר סיפר לי על…דמעות ניקרו בעיניי אך פשוט עצמתי עיניים ועטיתי על עצמי פוקר פייס "מה אתה רוצה לדעת?" אמרתי בקול אדיש והסתכלתי לו ישר בעיניים, מבהירה לו שאני לא מפחדת מהרצינות שלו, ואני שולטת בהתמשכות השיחה הזו ולא הוא.
"למה היית בבית של הוריך באותו היום?"
"שיין בא לקחת אותי מהעבודה, בסלון של פאולה, אתה אפילו יכול להתקשר ולשאול ומשם הלכנו לבית של ההורים שלי, תכננו ארוחה משפחתית"
"ספרי לי מה קרה"
"החנינו את האוטו, נכנסנו בדלת, היא לא הייתה נעולה אבל זה לא דברי חשוד, אמא שלי לא מפחדת משודדים, פחדה משודדים" תיקנתי במהירות והמשכתי לפני שישים לב להבעה שהייתה על פני "קראתי לכולם אבל לא שמעתי אף אחד, נכנסתי למטבח ואז שמעתי ירייה באה מהסלון רצתי לשם וראיתי את שיין על הרצפה כשכדור תקוע בבטן שלו, ואני חטפתי כדור בכתף" אמרתי באדישות בלי להזכיר שהוא עדיין כואב, רציתי לגמור את השיחה הזאת כמה שיותר מהר.
"מי ירה בך?" שאל בעודו כותב במהירות דברים בפנקסו "לא ראיתי, פניו היו מכוסים".
הא שאל עוד כל מידי שאלות, האם שמעתי רעשים של מכונית לאחר שנוריתי, אבל אני חזרתי ואמרתי לו שהייתי עסוקה בכתף המחוררת שלי ובניסיון להזעיק עזרה. הוא הרגיש בקוצר רוחי ואמר פשוטות, "את יכולה לראות את שיין עכשיו" מצמצתי,אך עיני לא נפתחו חזרה, ההנחה שהרגשתי הייתה כל כך משמעותית שלא יכולתי להאמין. שמעתי אותו מתקשר אומר לעוד סוכן בעל שם קצר שהוא יקח אותי לחדרו של שיין, אך לא התמקדתי בפרטים, רק רציתי לראות שהוא בסדר.
הסוכן נכנס לחדר ובלי לדעת לאן אני הולכת פשוט עקבתי אחריו בשתיקה, בעודי יוצאת מן החדר ראיתי שומר אחד עם אוזנייה ונשק במכנסו, אך שתקתי, לא אמרתי כלום, אין להם כלום עלי.
התקדמנו לעבר חלק אחר של בית החולים, בחלק הזה היו יותר שומרים, הם עמדו אחד ל השני כמו השומרים של המלכה האנגליה ולא הנידו עפעף, כולם היו חמושים ודרוכים לכל מה שיקרה.
הוא הוביל אותי לתוך החדר, החגר היה דומה בגודלו לשלי, אך דבר אחד שונה היה שיין, ששוכב במיטתו ובוהה בתקרה, התקרבתי אליו לאט עד שהבחין בי וחיוך עצוב ועייף עלה על פניו, "היי אתה" אמרתי והתיישבתי לידו, אוחזת בידו ומקרתי אותה אל לחיי, "היי קטנה" אמר וקרא לי בכינוי שאני שונאת כל כך, פשוט צחקתי, לא יכולתי לעשות יותר מזה, הוא נראה כל כך שברירי, כל כך לא השיין שהכרתי וזה הפחיד אותי עד עצמותי.
"אני בסדר" הבטיח, הייתי בניתוח ועם זמן החלמה אני אהיה כמו חדש, "איך את?" אמר בחשש, לא מודע לעובדה שלי כבר סיפרו" "סיפרו לי כבר, אתה ל צריך להיות כל כך דיסקרטי".
הוא החוויר ונהיה אדום אחד אחרי השני, הוא ניסה לקום ולא הצליח "הסוכן הזה לוק, הוא הולך על חבל דק מאוד" סינן בזעם, "אם הוא לא יזהר מישהו עוד יבוא ויחתוך לו את החבל, ואז נראה איזה גיבור הוא יהיה", תגובתו הייתה כל כך מתאימה לו עד שלרגע נרגעתי וחשבתי ששין עדיין פה, זה הוא, רק צורה חלשה שלו.
לפני ששמתי לב נרמדתי על מיטתו כאש אני עדיין על הכיסא וידי מחבקות את ידו, סוכן שם קצר העיר אותי ואמר לי שהגיע הזמן לחזור לחדר שלי, התנגדתי "אתה לא אחראי עלי ואתה לא תגיד לי מה לעשות אני לא האסירה שלך!" לחשתי בצורה תקיפה בכדי לא להעיר את שיין שנרדם, "את אולי לא האסירה שלי אבל ה כן" אמר והצביע על שיין "האקדח שנמצא בידו הוא תחילה לא מסומן 1-החזקה לא חוקית של נשק 2- ההתאמה של האקדח נמצא במקרי רצח שונים ורבים הוא ישפט והוא רשע והוא ישב בלא עד סוף חייו, אז את הולכת עכשיו" אמר בתקיפות כמעט בצעקה, לא מתחשב בשיין, אף כמעט עושה זאת בכוונה שישמע.
יצאתי במהירות מהחדר, רותחת מזעם ומודעת היטב למה שאני עומדת לעשות, אך לא הסתובבתי והמשכתי ללכת. "תקראו לסוכן לוק" אמרתי בתקיפה לאחיות שעמדו ליד הדלפק שלהן מחוץ לחדר שלי, נכנתי לחדר ומיד לשירותים, הסתכלתי בדמותי, שיערי היה מבולגן, פתחתי את הברז הרטבתי את ידי ומרחתי את המים על שיערי בניסיון עלוב לסדר אותו, את עיני שטפתי ויצאתי לבחוץ, הסוכן לוק עמד בחדר "מה את רוצה?" שאל בתקיפות.
"לעשות עיסקה" אמרתי אני וסגתי את דלת השירותים מאחורי.