עמוק מתחת לפני השטח פרק 7
יש את העלים, יש את הפרחים ויש את הקקטוסים בגן הזה… העלים, הגדלים ונעזרים בכל טיפת מים שניתנת להם…הפרחים, שחלקם פורחים, עוזרים ומנסים להתעלות על יופים של פרחים הנמצאים בקרבת מקום אך זה לא נגמר. יש את הפרחים ההרסניים גם כן, הם שקרניים ביופיים אך כשאתה מגלה את יופיים האמיתי, אתה מגלה את כוחם הרע שהלב נשבר רק מלהסתכל עליהם. והקקטוסים, מגנים על עצמם מכל כיוון, לא נותנים להיכנס לרוע או לאהבה, הם לא נותנים לאחרים להכירם, להיכנס לליבם או אפילו לחדור בשקר לנשמתם. הריחות האלה בגן הזה מתערבבים ונותנים ריח חדש, משהו מיוחד ומזוייף. בלילה הריח מתחזק, כנראה מהירח הנראה כאילו בוכה בסתר. הלילה היה כולכך שקט היום… כולכך שקט. "קייטי, חמודהה, את פה?" הסתובבתי בפחד אחורנית, לא רציתי שהיא תגלה את המקום שלי, לא עכשיו, ולא בעתיד. הגן הזה רק שלי, לא שלה ולא של אחר, רק שלי. רצתי על קצות האצבעות ליציאה עברתי את השער ונכנסתי לרחוב. אמרתי לילה טוב לירח ולכוכבים ונרדמתי. בבוקר, קמתי על סף סיוט, כבר התרגלתי לקולו. התלבשתי, אכלתי והלכתי לבי"ס כמו בכל יום רגיל… כבר עבר חודש מאז שאני הולכת לבי"ס זה וכנראה ששי ירד ממני. שמחתי, לא רציתי מישהו יהיה מעורב בחיים שלי. החיים ניהיו קשים בלי אחי אחרי שהוא מת. אני הייתי צריכה לעשות יותר עבודות בית כיוון שהורי עבדו עד מאוחר ואני קיבלתי את הכל עלי. ביזארי לא? אז אחרי בי"ס הייתי צריכה ללכת לסופרסל לקנות מצרכים, למרות שלא חשבתי שזה יהיה כולכך כבד לסחוב את זה, זה היה קשה.אז התחלתי לגרור את זה על הרצפה. "שיט" אמרתי. אבל כבר היה מאוחר, השקית נקרעה. "למה! למה דווקא עכשיו!" התחלתי להיכנס לפאניקה. איך אני אביא את זה עכשיו הביתה? לעזעזל. התיישבתי על המדרכה במחשבות. ואז מישהו או יותר נכון מישהו פנתה אלי. "צריכה עזרה?" הסתכלתי עליה קצת בהלם אבל אז עניתי מהר "אני בטוחה שיש לך משהו יותר טוב לעשות אבל אם משעמם לך למה לא?" הילדה הזאת לקחה את המצרכים מהשקית שנקרע ושאלה" היי את לא קייטי במקרה? אני מיכל. אני יושבת שתי שורות לפנייך" הייתי בשוק. איך לא שמתי לב אליה לפני? " אמממ תודה :) אבל איך זה שלא שמתי לב אלייך לפני?"אמרתי. "אוווו זה כולכך נפוץ חחח אני כולכך שקטה שאפילו הזבוב לא שם עלי" אמרה מיכל עם חיוך קטן המאיים לצאת. קמתי ולפני שלקחתי את השקיות אמרתי "קייט, קוראים לי קייט אבל אני מעדיפה קייטי" חייכתי ופנינו לביתי. כאשר הגענו שאלתי אותה אם היא רוצה לבוא לשתות מים, היא כנראה ממש ביישנית כי היא ממש האדימה והייתה שמחה שמישהו הזמין אותה אליו. טוב כול עוד אני נותנת למישהו לשמוח אני בשמחה העשה לו טובה …
תגובות (1)
תמשיכי תמשיכי תמשיכי תמשיכי מהר!!!